אני פוחדת מאנשי המדע.
אני מפחדת מהרג של הנשמה, של הנפש, השוכנת במקום בלתי מסומן.
הם ישאבו אותה, יפרקו אותה לחתיכות, ישימו אותה בתוך צנצנות
קטנות, יזריקו אותה לעכברים ובסוף כשהנפש תגמר הם יזרקו אותה
לפח.
אנשי המדע מכירים בערכם של חומרים, ויטמינים, תמריצים למוח,
מולקולות מפוזרות הגורמות לאשליה של המציאות, אטומים מחוברים
היוצרים את העולם הקיים.
ניתן לומר כי העולם הזה מקרי, הצירוף הוא מיקרי, האני הוא
מיקרי.
אם הזרמים שלי במוח יהיו שונים, האם אהיה שונה? והיכן שוכן
המקום של האישיות בתוך הגוף? איפה הלב והרגש מתמקמים?
אנשי המדע רוצים לתת לי כדור, שאוכל להצליח לחשוב טוב יותר.
מהיכן באות המחשבות? הם לא פוחדים שאאבד את האני?
אני פוחדת שיהיה ניתוק, כשהגוף יתכלה, לא ישאר שם כלום, כנראה.
אנשי המדע אמורים להיות עצובים בחייהם, הכל הולך לרדת לטימיון
בקרוב. |
