-מה יש לך?
-מה יש לי?
-כן, טיפשה, מה יש לך?
-אני לא טיפשה..
-כן, טיפשה! מטומטמת של ממש!
-מה את רוצה ממני?
-שתגידי מה יש לך, מפגרת שכמוך...
-די עם זה.
-אז תעני לי, סתומה.
-אני פשוט עצובה.
-עצובה? מה עכשיו, שוב קשה? חתיכת חלשה שכמוך, חסרת חיים.
-יש לי חיים..
-אין לך חיים.
-יש לי.
-מה? החיים הדימיוניים בראש שלך? שהכל שם בסדר, את מאוהבת והכל
יופי טופי?
-כן, גם.
-עלובה.
-אני לא עלובה.
-את כן עלובה, פתטית ממש.
-דיי..
-מה תעשי? תקראי לחברים הדימיוניים מהראש החולה שלך?
-לא, תפסיקי כבר.
-מה את עצובה כל כך?
-כי אני רוצה ולא יכולה.
-מה?
-רוצה ולא יכולה...
-מפגרת. את הכל יכולה. את פשוט לא רוצה.
-לא נכון, אני רוצה, מאוד רוצה, פשוט לא יכולה.
-טיפשה, מטומטמת, את מגעילה אותי.
-מה עשיתי?
-לא עשית, זו הבעיה, מפגרת.
-אני לא יכולה, אמרתי לך כבר.
-אם רצית באמת יכולת, הכל יכולים, השאלה אם יש לך אומץ, פחדנית
שכמוך.
-יש לי אומץ, אבל זה לא בסדר.
-מה לא בסדר? לעשות משהו אמיץ פעם בחיים? להעז? מפגרת...
אבל אסור לי. זה לא רק אני עכשיו. זה גם משפיע על אחרים..
אז מה? שישפיע, מטומטמת..תעשי משהו פעם בחיים שלך שלא הולך לפי
החוקים. תעזי לנסות או שתפסידי הכל.
-אני לא יכולה להפסיד אם לא ניסיתי..
-בדיוק.
-מי את בכלל?
-מה, את מפגרת באמת? עדיין לא הבנת?
-מה הבנתי?
-מי אני, יא טינופת.
-לא, לא הבנתי.
-אני את, טיפשה..