הדם שמטפטף עליי מהתקרה
מתוק כמו
דבש ענבים אדומים
ושלושה גברים
חסונים בגופיות לבנות
ספוגות זיעה
מורחים אותו
על זרועותיי, פניי ובטני
לשונותיהם הפצועות
מלקקות אותו מעליי,
הם רוקדים סביבי
שיערם המתנופף מתיז זיעה
לכל עבר
לצלילי התקליטים השבורים
הסדוקים
ואלה משמנים את תוכי
בשמן
זית טהור.
המוסיקה זורמת בי מקצות האצבעות ועד
הקודקוד
מזיזה אותי
בשבירת איברים מתפרקת
השלושה רוקדים סביבי
בתנועות מעגליות
מקרבים ידיהם מעליי,
אני
ונוס הלבנה
והם
המוזות
הלוקקות ממני את קצף הגלים
אנחנו
בציור של בוטיצ'לי
ואני מסתובבת, מסתובבת, מסתובבת