|
באין תחושה נשמע צליל המחשבה.
שדון קטן יושב על לוח האם, מנדנד את רגליו
בהנאה סמוקה.
טיק טיק העניים נסגרות ונפתחות
טיק טיק מזמזם לעצמו מנגינה עליזה
בסיפוק מחכך את כפות ידיו לשתיקה המלפפת
את הכבלים וחיבורי העורקים לאגודה קטנה ומחניקה.
כמו רכבת עמוסת נוסעים העומדים על
רגל אחת.
גירוד בעורף הצוואר, השתיקה מעיקה עלייך
ובראש הזמזום.
המחנק לא מאפשר תזוזה נוספת.
כוס המים כבר ריקה והעניים נסגרות.
המחשבה חוזרת
עוברת בין מעברי המוח ומנהרות העצם, נסוגה אחורנית
לחדר השמאלי ושוב במעגל.
אסופה בחום אדום ומבעבע.
העניים לא מצליחות להיפקח.
המחשבה לא עוצרת
אי אפשר לעצור אותה ולפקח על הזרימה כמו פקח עירייה ליד
רכב על המדרכה.
הכל נכנס ויוצא שוב נכנס ולא יוצא.
ביוב של סרוטונין בפנים ובחוץ. |
|
|
ואם גם אני אשב
ואכתוב המון
המון המון המון
המון סלוגנים
ואחתום בשם
אחיד, גם אלי
יגיבו? אני אהיה
פופולרית כמו
החרקים
שמסתובבים פה?
"המכשפה מארץ
עוץ" מנסה לבנות
מעמד בבמה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.