אני וזמני? הביטי,
אינני תצפית אנתרופו-
לוגית. אני הייתי
סקפטית. עוד באירופה.
מלכה - אולי דה לה שמאטע -
אבל - מודה - התנשאתי.
מתוך התנשאות שמרתי
על חופש הבחירה האסתטית.
אלפי ניסויי ברנולי
על בני אדם. מה יצא לי?
כל כך מעטים נתנו לי
שוויון מלא וטוטאלי:
שוויון הבחירה.
שוויון הסתירה.
שוויון הזרות.
שוויון החירות.
שוויון השליטה.
שוויון השריטה.
כל כך רעבה לשוויון.
בעמידה מול תכולת השעון -
שוויון הנפש.
שוויון הרפש.
שוויון השבר.
יצאתי גבר.
האצילות חייבה.
הייתי כל כך רעבה
לאגאליטה הוגן.
למעטים, אכן.
עם מעטים - ישנתי.
עם מעטים - עישנתי.
עם מעטים - חלקתי
את זעם לילות האנטי-
זמן, נטולי השאנטי
והיישום הפרקטי.
עם מעטים - פיניתי
ערימות עשבים שעקרתי.
אחרים קראו לנו "אינדי"
וגם "סגנון אוואנגארדי".
לכולם - נשבעת - כתבתי.
לרבים - נשבעת - שמעתי.
(עכשיו - בלחש דרמטי: )
כל כך מעטים אהבתי.
מה יצא לי מזה?
מינימליזם סדרתי
בחיים, שחוזר
וצועד לקראתי.
הוא חוצפן וממזר.
"יש לך אש, יא גברתי?"
עבורי הוא גוזר
כותרות: "ליברטי".
ליברטי, שאותה אחלוק
עם המעטים שנתנו לי שוויון מתוק.
שאר העולם, כנראה, יטול
אנד ג'אסטיס - אינשאללה - פור אול. |