[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עניין

החיים הם לא קברט פשוט
שאפשר לרקוד בו
נטולי דאגות
עמוסי איפור לחיים
צעירים ורעננים לנצח
החיים הם לא

החיים הם בטח לא מקהלת ילדים
ששרה שירי חנוכה
בגרונות משתדלים
נטולי שאיפות
עמוסי חן ילדות
צעירים ורעננים לנצח
החיים הם לא

והיפוכו

החיים הם
ילדים יורים בבתי ספר
בילדים אחרים (אחרים)
מתוך הבנה מוקדמת מדי
של עניינים עצומים מדי
וכל הילדים כבר נולדים
עמוסי כעס
נטולי אותו חן רצוי
משוחדים מראש

החיים הם אותה נערה
לבנה וגבוהה
שכמעט תמות בידיי עוד מעט ממנת יתר
עוד כמה דקות בדיוק
ולטוב ולרע
החיים הם נס
שמתרחש או לא מתרחש
אבל עדיין אפשר להגיד שהחיים הם נס




אני נמנע מלהשקות את צמחי הגינה כבר שבוע
והצמחים צמאים ומתחננים בשקט
אבל אני לא אתן להם את זה
שיצמאו הם כמוני
הם ולא אני

אדם עובר על פני צמחי הגינה שלו
ולא מוכן להסתכל לעברם
הוא כועס עליהם
ומאשים אותם
כלל ההתרחשויות מוטלות על גב הצמחים
וכפועל יוצא הצמחים מוענשים
מואנשים
והוא נמלט מעצמו וממותו
על ידי המתת הצמחים
האכזרית לא פחות
מהמתתו שלו

"אתה הולך לגיהינום
שם תחיה לבדך"




חזיון קצר ומבהיל שעיניי לא מוחקות:

הבוקר המהיר בא
ואבידניוס מוצא את עצמי
עומד במרכז האוטובוס
בין היושבים ליושבות
ולצדי נערה זקופת חזה
ומושפלת מבט
האנשים מתבוננים קדימה בכיוןן הנוסע
ואנחנו עושים את הדרך מראש ההר
בהידרדרות מנומסת אבל קצבית .
פתא והנה העיר נחשפת, יפה ובוהקת
והבוקר הוא איפור פנים נהדר
לעיר הנמל המזדקנת שלי
ואיש לא מוטל ברחובות
לטוב או לרע
אבל הנה אני
עוצם עיניים  ופוקח שוב
ובפקיחה העיר נשרפת חיה
העיר נשרפת חיה ליסודות
ילדי בתי הספר מומתים בכוויות
וקוסמים-מכשפים עומדים זקופים
על גגות רבי הקומות של תחתית ההר
ומשלחים בעיר ברקי הרס במטה זעם ידני
מעכשיו לתמיד
מעכשיו לעוד מעט
תזמורת כלי ההרס העצובה מנגנת
והגברת הכי צודקת שרה
"hell is in hello"
ואני סומא-קיטע-חירש-הלום
שאיננו מציג את עצמי
וכל אנשי העיר נשרפים מול עיניי
ואני לא מנומס מספיק כדי לברכם לשלום

מגגות הבניינים קופצים הקוסמים
אל מותם הקסום
ויושבי האוטובוס מביטים בי
ביושבי מכורבל במרכז האוטובוס
על הרצפה
ואני ממתין למותי שלי מידי הקוסמים
אבל לאנשי האוטובוס זה לא משנה
כלל ועיקר והרוח

הדלת נפתחת
ואני יורד מהאוטו בוס
מזיע וסמוק
אבל בהחלט לא בוכה

(כמה אחרים יש לך?
כמה?)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בגמר הסלוגן נא
להחזיר
אחורה...






ק. מרכוס, עובד
בספריית
הסלוגנים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/12/06 7:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אגם ענקית

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה