אני מפצה את החתולה שלי במזון
על היעדרויותיי הממושכות
ההולכות ותכפות מן הבית
כבועלת בתולייה
של תיבת אוצר מבטיחה
אני פותחת את דלת המקרר
מאפשרת לאור הלבן
לבתק את קרומי החשכה
מבטי המאוכזב מסגיר
את ממדיה האמיתיים
של טרגדיית החיים
בדירה שכורה

אם תפתח כך
את נפשי
תתאכזב כמותי
לגלות
לימון סחוט עד היסוד
וכמה מלפפונים כבושים
מחמיצי פנים
שוקעים עד הצוואר
במים מלוחים

יש משהו אנטי
רומנטי בתל אביב
המנמנמת את שנת החורף
בעודה שרועה לחופי ימה הנטושים
יש משהו עקר
ברחובות העייפים והשטופים
החפים מאנשים

מבעד לקירות הדקים
אני מאזינה לשכנים בדירה שמעליי
מזדיינים בבוקרו הקר של יום שישי
אתה הולך כי גמרת
מוקדם מדי
("יום שישי, יום קצר")
וכי האוטו חונה
בחניה של נכים
("יאללה ביי")

It's not the way that I want it"
It's just the way that I need it
"Day after day
(ושאר להיטי שנות השמונים)

"דבר לא ישווה לך"
שינייד גלוחת ראש שרה ובוכה
בפאטליזם אירי אופייני
דמעותיה נשפכות מתוך האוזניות
במורד צווארי
בעודי עומדת מול דלת דירתי הנצורה
נוברת במצולות התיק בחשכת חדר המדרגות
בחיפוש נואש
אחר המפתחות

"האני, איים הום"

(לא תמיד יש מישהו בבית)