יהודה ישב בסלון.
בכורסא האהובה עליו; מעשן את המקטרת האהובה עליו; מהרהר על
אשתו (האהובה עליו - אבל פחות), שברחה הכלבה, עם משה מהמכולת
תוהה מה הבעיה של הכותב - או המחבר - הכל עניין של השקפה.

בדיוק באמצע הפרחת טבעת וניתוח המחשבה, מי יותר גיבור - חיים
רביבו או ספיידרמן, נשמעה צרחה מקפיאת דם מן הבית השכן
"מה זה?!", צעק ספיידרמן.
"סתום ת'פה ש'ך", אמר יהודה.
"הופהההה, יבש'תך", לגלג חיים רביבו.
"הכל עניין של השקפה", אמר קריין הטלוויזיה.
"מי שואל'תך יא משקפופר..", סינן ספיידרמן.
"אמא'שך לא שאלה יותר מדי..", נקטע הקריין ע"י הצנזורה של
הערוץ הראשון.
יהודה כיבה את הטלוויזיה וניגש לטלפון, "שלום, הרוצח בבית?".
"הוא עסוק", ענה קול משועמם של עוזרת בית מרוקאית בגיל
העמידה.
"תודה", אמר יהודה לקול טריקת הטלפון.
"משחק'תה קשוח הא?", שאל ספיידרמן.
"אמא'שך", הוסיף חיים רביבו.

הצרחות נמשכו..