יום. פנים - חדר טלוויזיה
חדר מסודר ונקי מקושט בתמונות אמנותיות על הקירות. הטלוויזיה
דולקת בחדר. פתאום נקטעים השידורים ומתחיל מבזק חדשות. הקריין
הצעיר מדווח.
קריין
אנו קוטעים את השידורים בעקבות ידיעות
שהגיעו
על פיגוע רב משתתפים ברחוב יפו בירושלים
לחדר נכנס בריצה משה (34), גבר לא מושך. הוא לבוש בתחתוני
בוקסר ובידו מברשת שיניים מלאה קצף לבן, גם פיו מלוכלך מהקצף
של משחת השיניים. הוא נראה נרגש ומסתכל על הטלוויזיה. הוא
מתמהמה לשנייה ואז רץ החוצה מהחדר בעוד הקריין ממשיך לדבר.
קריין
חלקם פונו כבר לבתי החולים באיזורבינתיים יש
ככל הנראה לפחות 7 הרוגים,
על המסך נראות תמונות מאזור הפיגוע, ומספר גופות מכוסות
בסדינים לבנים. משה חוזר לחדר בריצה הפעם לבוש בג'ינס וחולצה,
שיערו לא מסורק, בידו תיק גדול שרשום עליו "עזרה ראשונה". הוא
יוצא מהדלת, סוגר אותה אחריו, משאיר את הטלוויזיה דולקת.
יום. חוץ - רחוב יפו
אזור לאחר פיגוע, המון אנשים מתרוצצים. אמבולנסים, ניידות
משטרה, המון שוטרים וחיילים במדים ומתנדבים למיניהם. עשן
באוויר מסביב. 5 גופות מונחות על המדרכה ליד אחד הבניינים
ברחוב, מונחות בסדינים לבנים. משה מגיע בהליכה מהירה אל
המקום. הוא לובש חולצה צהובה זוהרת של מתנדב במד"א, ובידו תיק
העזרה הראשונה שלו. הוא מתקרב אל הגופות. אף אחד לא מבחין בו
מתוך כל ההמולה שמסביב. הוא ניגש אל הבניין שלידו מונחות
הגופות ונכנס אליו. חוזר לאחר שנייה בלי התיק שלו, מסתכל לכל
הכיוונים ומתחיל להרים את הסדינים מעל פניהן של הגופות, אחת
אחת, מתבונן עליהן ומחזיר את הסדין. לאחר הגופה השלישית הוא
מסתכל שוב לכל הכיוונים מכסה את הגופה בחזרה בסדין וגורר אותה
לתוך הבניין.
יום. פנים - בניין לאחר פיצוץ
חלונות הבניין מנופצים, והרצפה מלאה בזכוכיות ובלבים וסיד
שנפלו מהקירות. משה מוריד את הסדין מהגופה. מתגלה גופה של
בחורה בסביבות גיל 20, במצב תקין, אך מלוכלכת מאפר ודם, שמלתה
הקרועה נדבקה לגופה המלא כוויות. מבחוץ נשמעות סירנות משטרה
ואמבולנס. משה מסתכל על הגופה במבט מלא תאווה. הוא נשכב
לצידה. בית החזה שלו עולה ויורד עם קצב הנשימות שלו ההולך
ומתגבר. הוא עוצם את עיניו, נצמד אליה. שולח את ידו לכיוון
מכנסיו, מכניס יד אחת לתוכם. נשימותיו מתגברות. הוא פוקח את
עיניו. מתרומם מתבונן על הגופה החרוכה. מעביר את ידו על גופה,
מתקרב אליה, מריח אותה, מסדר את שערה המבולגן. שולח את ידו
מתחת לשמלתה ומוריד את תחתוניה. משה נשכב מעליה. מניח את ידיה
בעדינות בצדי גופה. מיישר את ידיו מעל לראשה, מניח אותן על
הרצפה, דוחף את הקרקע, גופו עולה ויורד והוא נאנח. מביט בה
בתשוקה. מקרב את פניו לפניה המתות נשימותיו מתגברות ומתגברות
אך מאופקות. מגיע לשיא בנשימותיו וגניחותיו ואז נשכב עליה חסר
כוחות. נשימותיו הולכות ונחלשו. לאחר שהוא מתאושש, הוא קם
ממנה, ומסתכל על עצמו, נגעל. הוא עוצם את עיניו ואז מזיז את
ראשו הצידה ומקיא. הוא מנקה את פיו בחולצתו ומלביש חזרה את
תחתוניה של הגופה, מכסה אותה בסדין. סוחב אותה בחזרה לכיוון
הדלת מסתכל החוצה ואז גורר אותה החוצה.
חוץ. יום- רחוב יפו
הרחוב עדיין עמוס אך פחות - האנשים קצת התפזרו, הגופות עדיין
מונחות במקום בו היו מקודם. משה גורר את הגופה למקום בו
הייתה מונחת בחזית הבניין. הוא חוזר לבניין ויוצא בחזרה
החוצה, תיק העזרה הראשונה שלו בידו. הוא מתרחק מהאזור, ראשו
מורכן. עובר מולו שוטר המסתכל עליו במבט חשוד, אך משה מתעלם
ממנו ונעלם בהמון האנשים שמסביב...
-סוף- |
