הביטו לחיוך המתוק הזה שלה
מלא בשקט, תמימות, רוגע ושמחה
ולרגע הוא עומד - ואז צונח במהרה
מקווה שאף אחד לא שם לב, היא חושבת לעצמה:
"שרק יחזור בחזרה"

תמיד שואלים אותה, מדוע היא שותקת?
היא עונה שאין לה מה לאמר, אבל יש לה,
היא פשוט חוששת.
חוששת שעם המילים יצאו לה גם דמעות,
הרי רגילה היא לשתוק, ולא להוציא רגשות.

בלילה היא נחה על הכרית הרטובה
מבקשת מכל כוח, רק תקווה, רק עזרה
אבל אף אחד לא מגיע,
והיא תמשיך לשתוק.
עד שיביא איזה מושיע,
שייקח אותה רחוק.

רחוק מכל השתיקות השורפות
רחוק מכל הדממה
הדממה שרוצחת אותה
ומשמידה לה את הנשמה

לשתוק היא כבר יודעת,
וגם לבכות לבד היא למדה
ושוב בתוך עצמה צורחת
רק, שאף אחד לא ישמע.

הכירו את השקט שלה,
את חוזק כאבה.
הכירו את הנערה השוטה
שהכל נשמר בפנים אצלה,
הכירו את... דפנה.