[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שירה סול
/
שאר הימים

נשארתי בבית כי לא הרגשתי מוכנה למבחן וידעתי שאם אבוא אכשל,
וככה יכולתי להביא למורה פתק מחלה והיא הייתה נותנת לי מועד
ב'. ראיתי טלוויזיה כל היום. במקרה יצא ששידרו בערוץ שמונה את
התכנית הזאת על הכריש-פטיש שרציתי לראות לפני כמה זמן ופספסתי,
אז שמחתי שנשארתי. זה לא היה מעניין כמו שחשבתי אבל המשכתי
לראות עד הסוף. וגם ראיתי כמה תכניות אחרי זה. אני אוהבת לצפות
בערוץ שמונה כי זה ממש מעניין ותמיד יש מה לראות.
בערך באחת עשרה הטלפון בחדר שלי צלצל. רצתי לשם והרמתי את
השפופרת במהירות כי דעתי שזה אורי
"הלו?"
"הי למה את לא בבצפר?" כן. זה היה אורי.
"סתם לא התחשק לי, הא וגם המבחן"
"הא חבל הוא היה ממש קל, הרבה יותר קל ממה שחשבתי בכל מקרה.."
"הא באמת?" הופתעתי "טוב לא נורא, אני רק מקווה שגם המועד ב'
לא יהיה קשה"
"כן אני גם מקווה בשבילך"
שתיקה
"את הולכת היום לאנשהו?" הוא שאל קצת בהיסוס
"הממ.. לא, לא ממש, למה?"
"סתם רוצה לבוא אליי לראות את האנפלאגד בוידאו?"
הוא הקליט את האנפלאגד של לני קרביץ לפני כמה חודשים ומאז הוא
לא מפסיק לצפות בו שוב ושוב.. מה אני אגיד, הוא באמת אוהב את
לני קרביץ. הוא אפילו בנה אתר אינטרנט עליו, ויש לו את כל
הדיסקים והוא חוסך כסף לטוס לאמריקה לסיבוב הופעות הבא שלו.
גרופי או לא גרופי?
"טוב למה לא. אבל הפיצה עליך!"
"הי, זה לא פייר..!"
"אתה רוצה שאני אבוא או לא?"
"טוב טוב.. אז את באה?"
"אוקיי נדבר"
"טוב ביי"
"סי יה!"
סגרתי את הטלפון. כבר ראיתי את האנפלאגד הזה מיליון פעמים ואני
כבר יודעת את הסדר של השירים בעל פה. הכי מצחיק זה באחד השירים
שם שאורי יודע לנגן אז הוא לוקח את האקוסטית שלו ומתחיל לחקות
את קרביץ. זה הורס אותי כל פעם מחדש כי הוא ממש יודע את
התנועות שלו והמבטים שלו בעל פה.
בשמונה צלצלתי אליו וקבענו שאני באה עוד חצי שעה. אז התקלחתי
והתלבשתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלו שנמצא לא רחוק משלי,
סתם הלכתי וכמה מטרים לפני בית הספר ראיתי את טלי ועופר הולכים
במדרכה המקבילה. עצרתי וקראתי להם. "טאאאלי!" קראתי לה, כי היא
חברה שלי, את עופר אני מכירה רק דרכה כי הם התחילו לצאת לא
מזמן. היא נבהלה וקפצה וחצי מהארטיק שהיא אכלה נשאר לה בפה
והיא התחילה לקפוץ ושמה יד על הפה. עופר עמד שם והתפוצץ מצחוק,
וגם אני גיחכתי. היא מצחיקה הטלי הזאת. אז היא בלעה את הארטיק
וצעקה אליי "מה נשמממע?" "אני הולכת לאורי" "אנחנו הולכים
לפיצה" עופר אמר והניח את זרועו על כתפה "אולי נלך אחר כך
כולנו לפארק או משהו?" טלי שאלה. "לא היום, יש לי שעורים"
אמרתי. "הא חבל! טוב. באאאי!"  "באאי". ואז גם עופר אמר "באאי"
והמשכתי ללכת לכיוון הבית של אורי.
הגעתי, ועליתי במדרגות כי על המעלית היה פתק "נא לא להשתמש.
המעלית מקולקלת" אז עשיתי את השלש קומות האלה בריצה שלא
אופיינית לי ונקשתי בדלת שלו מתנשפת.
"הי הי הי! מה את מתנשפת כל כך?"
"המדרגות.. אני לא בכושר.."
הוא גיחך לו ואמר "טוב תיכנסי נו"
נכנסתי ועלינו לחדר שלו. הוא גר בבניין אבל יש לו אחת מהדירות
שתי קומות האלה, והחדר שלו נמצא למעלה. חדר די קטן, אבל יש לו
שם טלוויזיה די גדולה וגם וידאו ומיטה גדולה. אמא שלו עיצבה את
הדירה והיא מאד מוכשרת כנראה אם היא הצליחה להכניס את כל
הדברים האלה בחדר הזה ועוד שזה יראה יפה.
"נזמין פיצה?" שאל
"בטח בשביל מה באתי אתה חושב?" אמרתי בצחוק כמובן
הוא מצא את המספר שלי הפיצה בספר טלפונים וחייג
"שלום אני רוצה להזמין פיצה גדולה עם..כן, לדבורה הנביאה
שמונה.דירה 9.פיצה גדולה..כן, עם זיתים..ירוקים, שתייה? רק
רגע, את רוצה שתייה?"
"לא צריך יש לך כאן קולה לא?"
"כן את צודקת. בלי שתייה בבקשה. תודה.. רגע כמה זמן?..אוקיי
תודה ביי"
ניתק את השיחה. "מגניב עוד רבע שעה תהיה לנו פיצה" התיישב על
המיטה לידי.
"מה המורה אמרה שלא הייתי?"
"כלום היא רק נאנחה"
"ידעתי! יווו ידעי שהיא תיאנח! אני רואה אותה יותר מדי אני כבר
מכירה את התגובות שלה! אלוהים!"
הוא צחק "תירגעי תירגעי"
אמא שלו צעקה לו מלמטה שיבוא רגע, אז הוא ירד. לא התכוונתי
להקשיב או משהו אבל שמעתי אותה אומרת לו שהגיע הזמן שהוא יעמוד
בחובות שלו וישים את הכלים במדיח או משהו כזה.
הוא עלה למעלה והדליק את הטלוויזיה ואת הוידאו.
"טם טה דה דם טם טם טם טם טם טה דה דם טם טם טם טם טם דם דם טם
דם דם טם דם דם טם דם דם!"
הוא קרא את קריאת הפתיחה והאנפלאגד התחיל. אחרי משהו כמו עשר
דקות אמא שלו עלתה והביאה לנו את הפיצה עם הזיתים. התנפלנו
עליה וכמובן שהצלחתי להוציא ממנו את החתיכות הגדולות. באיומים
כמובן אלא מה?
הוא ירד עלי שאני אוכלת כמו תינוקת, ואני באמת אוכלת כמו
תינוקת אבל לא אומרים כאלה דברים לאנשים! לכלכתי לו את כל
המיטה וגם הרסתי את החולצה החדשה שאמא הביאה לי, הכל היה מוכתם
בעגבניות ושמן. לא עברו שני שירים והפיצה כבר נגמרה. הוא תקע
כזה גרעפס והקירות רעדו ממש. צחקתי מאד וכמעט נחנקתי מהביס
האחרון שנשאר לי.  
אחרי שהאנפלאגד נגמר דיברנו קצת על כלבים וחתולים ולמה כלבים
יותר שווים (לדעתי) וחתולים יותר טובים (לדעתו, אבל למי אכפת)
ואז, הלכתי הביתה, ובדרך לא ראיתי אף אחד חוץ מהבן של השכנים
שלנו, הוא בערך בן שמונה והוא נסע עם החברים שלו על קורקינט אז
אמרתי לו שלום.
עליתי הביתה, עוד אף אחד לא היה שם. נכנסתי לחדר שלי והחלפתי
בגדים. שמתי דיסק של פנתרה ונרדמתי.
לא התעוררתי. הפיצה הייתה מורעלת. משום מה לאורי לא קרה כלום.
מוזר, תמיד חשבתי שהיום האחרון בחיי יהיה משמעותי, או לפחות
שונה משאר הימים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לכם את זה גם
בטעם מים?





דוגמנית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/11/01 15:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירה סול

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה