מביט על העולם דרך עדשה כתומה,
דרך עיניים מוכות תדהמה.
עיניים שרגילות לצבעי העבר,
עיניים שיבינו את צבעי המחר.

מביט אל השמים דרך עדשה כתומה,
רואה אט אט את השמש האדומה.
מביט אל כוכב אחרון שמנצנץ,
בתקווה שאף פעם לא יבוא הקץ.

מביט על החיים דרך עדשה כתומה,
מעטפת צבעים שעוד לא נחתמה.
שומע ברקע את מזמורי העולם,
בליבי, אני מבין את משמעותם.

מביט על עצמי דרך עדשה כתומה,
מביט בעיניי אל תוככי הנשמה.
מבולבל ורועד, אך עדיין מסתכל,
העדשה נעלמה, אך המוח התרגל.


                                                       
16.11.2001