הבטת בי כאילו זאת הפעם הראשונה שאני עושה משהו טיפשי כזה,
אבל לא יכולתי לומר לך שזה לא חדש לי, כל העניין של החתכים
ותלישות השיער הפתאומיות, גם השגעונות והבכי הרגעי היו מוכרים
לי היטב.
אבל לא יכולתי להגיד לך, שאני ככה מאז ומתמיד, כי הדבר נראה
בעינייך כל כך מוזר, שהיה עדיף שתחשבי שהוא חד פעמי, לפחות
לבנתיים. גם ככה לא תחזיקי יותר מחודשיים, אפשר לומר שקבעתי את
תאריך הפרידה מראש. כן, אני תמיד עושה את זה, מספיק זמן כדי
להכיר, לא מספיק להקשר, כדי שהלב שלי לא יגיע בטעות לידיים של
אף אחד.
אם היית יודעת שיש לנו רק חודשיים, אולי היית מבלה יותר זמן
לידי, במקום לבלות עד השעות המאוחרות בעבודה, ולחשוב שאני בבית
מחכה לך, וחושבת רק עלייך ורוצה רק אותך. מבלי לדעת שבשעות
האלה השפיות שלי אט אט נעלמת, מבעד לקירות החדר שלך.

אפשר לחשוב שלבוא הביתה מוקדם בדיוק יום לפני החודשיים שלנו
יהיה דבר לגיטימי לעשות, אולי אפילו ציפיתי את זה  ממך. כן,
להכיר אותך כבר הספקתי. אבל בכל זאת נשארו לי חורים שהייתי
רוצה למלא, אם רק היה לנו עוד זמן.
כשנכנסת לחדר הוא היה נראה שונה מתמיד, ואפילו הערת הערה
מצחיקה לעצמך, שאת צריכה להגיע יותר בשעות האלה, כי מעולם לא
ראית את הבית שלך באור יום. והוא דווקא דיי נחמד ככה.
בקצה אחד של החדר נחה הסכין ובקצה השני אני, נבהלת ורצת לחבק
אותי, לשם שינוי לא קיבלת את החום שהיית רגילה לו והתחלת
לדאוג, אולי זה בסך- הכל חסר לך, המגע האוהב שלי. אבל בלב
אמרתי לעצמי, שגם ככה הוא יחסר לך לתמיד ממחר. אולי בכל זאת
הייתי צריכה להרעיף עלייך טיפת חום, כמזכרת.
הרמת אותי בעדינות מהרצפה והנחת את גופי הכנוע על המיטה,
כשהטלפון צלצל, את הרמת אותו בנינוחות קלילה ויצאת מהחדר בשטף
של מילים היוצאות מפיך, כאילו אין דבר אחר בעולם הזה, ואני
מעולם לא הצלחתי להבין.
שטף המילים הפך אט אט למילמולים חסרי משמעות ודמותך החלה
להתמוגג אל תוך שחור אפלולי, בזמן שעיניי נעצמו, ופעם אחת
אחרונה, הטבעת אותי לעד בתוך השיגרה שלך.