ראיתי הבוקר
אישה מזדקנת
מחמיצה את ההזדמנות שלה
ראיתי את
האוטובוס הגדול
חולף עליה כאילו לא מבחין
וזו בדיוק ההוכחה הדרושה לי
לרעיון הבוער בי מהלילה
ראיתי הבוקר איש צעיר
לוקח פיקוד על אחרים
כמו גנרל קטן ולבן
ורציתי להניח עליו יד אוהבת
ולהמית אותו במגע רך
רציתי לחלוף כך על פני כל האנשים
ולהמית אותם אחד אחרי השני
בנגיעה רכה
בלי זעם
ומה בעצם ראיתי הבוקר
ולמה נבהלתי כל כך מעצמת השנאה
שחיה בי מאז
לא מתמיד אבל מאז
שנלקחת אתה
בנגיעה רכה
במגע אוהב
של גדר ברזל
ובקבוק וויסקי
בלי זעם בכלל
שיר הלל נטול אגו:
הנה אני מסיים
לקרוע מעצמי את העור
ומשהו כבר לוחש חזק
שלא אוכל עוד לנגוס
שאהיה חייב להמתין
שיצמח לי עור חדש
כדי שאוכל שוב למשוך מעליי
ולחשוף לעינייך את הדם
את כל הפנימיות שלי דרך
נשיכה אחת פרועה
ותוכלי שוב לחשוב לעצמך מחשבות נהדרות
של סיום והליכה לבד
ואוכל גם אני להשליך ממני עוד משהו החוצה
ולרוקן את הארמון הקר
עוד יותר ממה שכבר רוקן
הנה אני מסיים
לשתות את הבקבוק הזה
מסיים ומייד חוזר הביתה
ולא תהיה לך ברירה אלא לקבל
חזרה למיטה את השיכור הרעוע שלך
כל פעם שרק ירצה לחזור
ואם בלילה אתעורר מחלום ואחבוט בך
את תסלחי לי
כי כמו בודלר וטולסטוי
הכול ייסלח לי
רק לי
אני רודף אחרי המילים כבר שבועיים
באותה החולצה המריחה כבר מהיום הראשון
אני אוחז את המילים בצוואר
קרוב אליי
והן חומקות ממני ונשמטות מטה
ואני ממשיך להאמין ביכולת לתפוס
וללכוד אותן
בדיוק כמו אלה שמחפשים עכשיו
את הקורבן הגדול שהוא גם
מקרבן לא קטן
אני רודף ורודף ומאמין שיום אחד
אתפוס את המילים קרוב
ואאזוק אותן
ויינתן לי ציון לשבח אותו אוכל לענוד
על החולצה המריחה שלי
בהצטיינות לירית ייחודית
שתוענק לי בתורי
המתאחר גם כך
שיר נוסף לנערה קופצנית, והפעם בתוגה:
עלי אל הגג וקפצי לרחוב
ברכי בליבך את גורלך הטוב
והניחי גם לי לשאת מילות ברכה
כשיגרדו אותך בכוח משפת המדרכה
עלי אל הגג, האספלט ממתין
אל תשתהי עוד, בסוף לא יאמין
וכשבאמת תרצי לנתר ולמחוק
הוא יחשוב שגם הפעם, זה רק בצחוק
עלי אל הגג, ופשטי את שמלתך
אני היחיד שרואה את כולך
וכשתגיעי למטה, כבויה ומתוקה
אתן לך בפה אחרית נשיקה
עלי אל הגג
הנה את עולה
בום טראח
אבא שלי אף פעם לא יהיה גיבור מלחמה
לא יהיה טורניר כדורסל על שמו
ואפילו לא ספסל עץ בגן לנופלים
אבא שלי אף פעם לא יהיה מת יפה בלורית
כי גם כשמת במחיצה הגדולה על הגדר
כבר היה כמעט קירח לגמרי
בדיוק כמוני
אבא שלי אף פעם לא יהיה
שום דבר חוץ משיכור אלים נהדר
שלקח לעצמו את כל הזמן
את כל הכוח
את כל המלחים הנופשים בעיר
לסיבוב משקאות ארוך
אבא שלי כבר לא ישתה אף פעם
ומצער אותי לחשוב שהמשקה האחרון שלו
היה הדם שלו
כשגסס במכונית הגדולה שלו
על גדר בודדה
בלי אף אחד שיחזיק אותו קרוב
ועם יותר מדי זמן גסיסה
למלא במחשבות
הלוואי ויכולתי גם אני לצייר
להפשיט אנשים מהדמות המוצגת בחלון
ולהלביש אותם בגדי בובות צבעוניים משלי
כמו אלו שיש לציירים
הלוואי שהייתי יכול
אבל אני
לא צייר
אני רק
רושם שירי-התקף מכאני
שאינו מסוגל לפכח או לפקח
את עצמו ועל עצמו בהתאמה
אבל כבר מאוחר
והגיטרות דופקות
על שערי גן העדן מרובה השערים
והלילה זוחל
רק זוחל
כן זוחל
כל הכלבים נובחים לכיוון הנכון
והצליל העמוק בתוך ראשי
רומז לי על הלילה האחד שבו נכלה את עצמנו
לעיני המצלמות
ועיניי כבר רטובות
(יותר רמיזות, פחות אגביות)
(יותר נועזות, פחות כלבלביות)
(יותר.יותר)
(פחות.פחות) | 