יש מקום אחד בעיר שבה אני גר שנקרא "צוק התקווה", המקום ממוקם
ליד הקניון. עולים אליו דרך שביל חבוי מרחוב צדדי שממוקם באחת
השכונות שבאזור. לפני כמה ימים ידידה שלי, לקחה אותי לשם, זאת
הפעם הראשונה שהייתי שם למעלה, תמיד הסתכלתי על המקום מלמטה
ודמיינתי איך הכל נראה מלמעלה. הגענו לראש הצוק והתיישבנו,
הבטתי בנוף; אפשר לראות משם את כל העיר, את הבתים, המכוניות
האנשים, את השמיים, בשעות הדמדומים אפשר גם לראות את השקיעה.
ידידה שלי סיפרה לי שכל פעם שהיא עצובה היא באה לכאן, ל"צוק
התקווה", היא אמרה שכאן, מלמעלה, אתה יכול להרגיש מלך העולם,
כשכל העולם קורס עלייך והכל נראה אבוד, כאן אתה יכול לשכוח את
הכל. היא ביקשה ממני להסתכל על האנשים והמכוניות שם למטה, לשים
לב כמה הם קטנים, היא ביקשה ממני לדמיין שאני לוקח אנשים ממקום
אחד ושם אותם במקום אחר. ב"צוק התקווה" אתה יכול להרגיש שאתה
שולט בחיים שלך, שום דבר כבר לא נורא כל כך, הכל נראה שלו, אתה
שוכח מכל הצרות. ישבנו שם שעתיים בערך, דיברנו, ושמתי לב ששם
למעלה, ב"צוק התקווה", שכחתי מכל הבעיות והצרות, מכל הדברים
הקטנים שמציקים לי, הכל היה נראה לי באור חיובי, שם למעלה,
ב"צוק התקווה", אתה מצליח לשלוט על החיים שלך.

כשחזרתי הביתה, חשבתי קצת על "צוק התקווה" והבנתי משהו, במרומי
הלב, במעמקי הנשמה, של כל אחד ואחת מאיתנו, ישנו "צוק התקווה",
מקום שבו נוכל לנקות את הראש, להרגיש טוב, להיות אופטימיים,
ואם רק נבקר שם קצת יותר, ולא נשכח את הדרך הצדדית שלא נראית
לעין ונתפס לשם, נוכל להיות אנשים יותר טובים, יותר שמחים.