אם כל השירים רק עליך
לא אכתוב עוד
כל שיר הוא קצת אנדרטה
כל יום הוא קצת יום הזיכרון
אותך
כבר חודש אני מחזיק בך
בלעדיך
וגווע לאט
וטובע בשקט
אך הרי לא אוכל
לחצרץ אותך עד אין קץ
מרוב יעקב נהייתי שקוף
נהייתי תן וקח
פטנט קנוי
כמו לידה
על פי מידה
על פי הטבעת
עד מתי תסרק את מחשבותיי בחדווה
עד מתי תרסק את ימיי עם הערגה הזאת
שלא מתכלה
אשלחך אל מפרץ שירה עקר
לאלתר
פעם היית מזל
מהיום אתה ז"ל
הוצאה מוגבלת לסתיו
היה פה לרגע
אך אזל
אני
ושדות הבננות
צהוב זה טוב לשכחה
אני מחזיק ביד
וחולם רחוק
רחוק עד אליך
הרמון זכרים לא מנצח
ארמון של זיכרון
ואין מנוס ממך, אהובי
בחלומות כמו בשירים
אני מצליח לגעת בך
מצליח להתכנס בתוכך שוב
בדומיית פלאים
הנה אתה נושף בעורפי
אהוב לוהט מהגהנום
מפטם לי את הלב
עד ששערות שטניות כשלך
צומחות עליו בגללך
מזכיר איך היית
מפנק לי את העיניים
רק מעצם החיזיון שאתה
תמיד צעד אחד לפניי
תמיד חריף מדיי
תמיד גדול עליי
משוררים אחרים היו משתחררים
פשוט משחררים
אצלי השורות מתפקעות
לא צריך יותר ממילה
וכבר אני מחזיק את הדמעות
שלא אצטרך למחות אותך
מלחיי
אוי אני מוכרח לנגב אותך
מחיי
בחללה הרב רעשים
של השירה העברית
איני אילם כלל
לא הייתי המשורר שאני היום
אם לא הייתי האישה
שהייתי אז
אני מונית שירות קו 4
כל יום נוסעת באותו מסלול
נוסעים עולים ויורדים
מעבירים מטבעות מיד ליד
אבל בלילה אני חונה לבד
לפחות אני לא מקנא לאפאחד
לפחות אני לא חרד לאפאחד
אפאחד לא שומר עליי יותר
ריח הגשם המשכר
לא מרשה לנקוב בשם המדויק
לא מרשה אך
הסטיקרים שלך מנשקים אותי בכוח
נצמדים לי לשמשות
"די! תניחו לי!"
אני אומר
כלום לא עוזר
אולי צריך להקיא
את הנעליים השחוקות האלו
אולי להקיא את התולעים הרצוצות
אולי גם אז לא
דרושה פה כמות מרוכזת
של חסד
שרק לא יקרה לי
מה שקרה לקסיוס
בלילה חלמתי ג'סטין קרקר סביבי
וקנה לי מלא מלא בלינג בלינג
ואני עשיתי לו פרצופים
אמרתי לו "אני לא קמרון
אם אתה רוצה את קמרון
תחזור לקמרון
קמרון דאזנט ליב היר אנימור"
כשהתעוררתי
כבכל יקיצה חיפשתי
אם אתה כבר באת היום
ומה אם גם אתה
רק פרי דמיון קודח
ומה אם אין שום אוצר ונסיך
אני רוצה להיות יואב שוב
ולא להאמין
אם הייתי יואב הייתי אומר
"יעקב זה סתם
כל הגן שלנו התקלקל בגללו
הוא לא חי לנו
הוא סתם
הוא בכלל לא היה"
להתחיל לשכוח אותך
כלומר להתחיל לשכוח ממך
כלומר לעקור אותך מהשורש הפגום
מהגרעין הקשה להשגה
כלומר למחוק את זכר קיומך
להשחית אותך
כלומר להמית אותך
הרי גם אם אצייר שירים
בצבעים העזים ביותר
לא תשוב
וכבר בוקר שוב
גם את החורף הזה אוכל
בלי מלח
ובלי אהבה. | 