ליאור אהב את אבא שלו המון במשך שנות חייו הראשונות, אך אביו
לא אהב אותו כלל, ולא רק זאת אלא שהוא נהג להוביל את ליאור
ברצועה של הכלב לאורך הבית, ומכריח אותו לנבוח ולהתחנן לאוכל.
ורק לפעמים ליאור קיבל אוכל,של כלבים.

ובפעמים אחרות היה אביו של ליאור מכניס אותו למרתף, קושר אותו
לעמוד העץ, וכך היה משאיר אותו שעות ארוכות ולעתים אף ימים,
תלוי באיך שאלוהים הרגיש אותו יום.

ליאור לא הבין למה אבא שונא אותו כל כך, אז כשהיה בן עשר לערך
ניגש ושאל אותו,ואביו התעצבן כל כך, ונדמה לליאור באותו הרגע
כמו קומקום שרותח. אחר-כך לקח אביו את החגורה הכי יפה שלו עם
האבזם הכסוף והחל להכות את ליאור בכל כוחו, עד שלא נותר מקום
בגופו של ליאור שלא הוכה.
ליאור לא הבין איך דבר יפה שכזה כמו החגורה יכול לגרום לכאב
גדול, אותו כאב שהוא הורגל לחוש.

אבא של ליאור תמיד אמר ש"משמעת זה דבר הכרחי" וש"צריך ללמד את
הילד שהעולם זה לא גן של שושנים",אך משמעת תפסה אצלו משמעות
שונה מאוד,כי הוא התייחס אליה כמו אל אלוהים,וכמו אברהם - גם
הוא היה מוכן להקריב את בנו למען האלוהים שלו,רק שבמקרה הזה
ליאור באמת הוקרב, והאלוהים הזה של אביו לא עצר אותו.

ביום שישי אחד בשיא החורף,כשבחוץ שמעו רעמים והברקים הבריקו את
השמיים הקודרים - ליאור נרצח.

והקול היחיד שנשמע על רקע העקדה הוא קולו של הגשם השוטף, שניסה
נואשות לחדור מבעד לקירות האבן האילמים, ללא הצלחה.

הפתולוג קבע שסיבת המוות היא דימום תוך גולגלתי שנגרם כתוצאה
ממהלומה חזקה מאוד שליאור קיבל בראשו, ולאחר שמילא את כל
המסמכים הנדרשים למען שמירת הסדר בעולם - פלט יבבה מלאת כאב על
ילד קטן שהוקרב למען כלום.