הבית המבולגן שלי היה חייב לראות עוזרת. השטיח ביקש נואשות
שאיבה, הנעליים הפזורות בכל חדרי הבית שאפו לחזור לארון
הנעליים המיותם, והגרביים הלבנים כבר העלו ירוקת אי שם בסל
הכביסה שלא טופל כבר מעל חודש וחצי.
העוזרת הראשונה שהעסקתי הייתה חרוצה אמנם, אך בזמן העסקתה
"נעלמו" מהבית כל מיני חפצים. לא יכולתי לדעת אם היא אכן גנבה
אותם כפי שחשדתי, ולכן לא מיהרתי לצאת בהאשמות. הדרך הטובה
ביותר הייתה להיפטר ממנה, ולחפש עוזרת אחרת, אך לצערי לא
מצאתי אף אחת שתסכים להיכנס לזוהמה שנקראת בפי "בית".
לבסוף הכירה לי ידידתי את ג'וזיאן.
ג'וזיאן לא נבהלה מהבלאגן והחלה לקרצף כל פינה בבית. השטיח
חזר לצבעו הטבעי לאחר שנשאב מהאבק הרב, הגרביים עברו כביסה
והירוקת שהייתה עליהן חלפה כלא הייתה והנעליים הושבו לארון
שלמרות שלא יכול היה לדבר, הרגשתי שהוא מודה לי איכשהו.
כשעה וחצי לאחר שהלכה ג'וזיאן, רציתי לצאת קצת מהבית. התלבשתי
וניגשתי לארון הנעליים כדי לבחור לי זוג. כשפתחתי את ארון
הנעליים מצאתי את כל הזוגות מסודרות בסדר מופתי, אבל... הפוך!
הנעליים השמאליות הפכו ימניות, והימניות עברו לשהות בצד שמאל.
לא ברור היה לי מה הקטע של ג'וזיאן, אבל לא התעצלתי והחלפתי
בין הנעליים השמאליות לימניות בכל זוג וזוג. זה לקח בסך הכול
שתי דקות, והעניין קצת פרח מזכרוני.
לאחר שבועיים ג'וזיאן נקראה שוב לדגל, או נכון יותר לבית
המטונף שהספיק לצבור רפש כאילו מעולם לא נוקה.
ג'וזיאן הגיעה ונגשה מיד לפעולה. התריסים נוקו, הכלים בכיור
הבריקו, הרצפה נשטפה בנוזל רצפות בריח לימון והנעליים סודרו
בארון בקפידה.
לאחר שהלכה ג'וזי ניגשתי שוב להתלבש על מנת לצאת מהבית. ארון
הנעליים שוב הכיל נעליים מסודרות באופן הפוך, ואני כבר התחלתי
להתרגז מכל העניין. שוב לא התעצלתי וסידרתי את הנעליים כמו
שצריך והרמתי טלפון לידידה שלי.
"אורנה, מה המצב?"
"סבבה, מה איתך?"
"אחלה. ג'וזיאן הייתה פה. עשתה קצת סדר."
"נכון שהיא אחלה? אמרתי לך שהיא פצצה של עוזרת."
"כן, אבל יש לה קטע מוזר."
"מה, הנעליים?"
"מה, גם אצלך היא מסדרת אותן הפוך?"
"כן. אין לי מושג מה הקטע שלה, אבל היא עושה עבודה כל כך טובה
כך שאני ממש לא רוצה להעיר לה או לפגוע בה כדי שלא תברח לי."
"זה ממש מוזר העניין הזה, אני חייב לברר איתה למה היא מסדרת
אותן ככה."
והשיחה הסתיימה.
לאחר כשבועיים ג'וזיאן נקראה לממלכתי ומיד כשנכנסה הצעתי לה
קפה. ישבנו ושוחחנו כמה דקות על הא ודא ואז ביקשתי לשאול אותה
משהו.
"תגידי, ג'וזיאן, למה את שמה את הנעליים השמאליות מצד ימין
ואת הימניות בצד שמאל?"
ג'וזי לא הבינה בהתחלה לאן אני חותר.
היא נעמדה ואז הבחנתי שרגליה של ג'וזיאן לגמרי עקומות. הרגל
השמאלית שלה היא בעצם הימנית והרגל הימנית היא בעצם השמאלית.
לאחר התקרית המביכה ג'וזי עשתה ניקיון בבית אך לא הוציאה מילה
מהפה.
קצת התקשיתי להאמין שג'וזי לא ידעה עד היום שאת הנעליים
מסדרים הפוך, ואצל כל הלקוחות שהיא עבדה אצלם אף אחד לא טרח
להעיר לה או להעלות את הנושא מעולם.
לאחר ששילמתי לג'וזי, התנצלתי מעומק לבי על העניין. ג'וזי לא
אמרה דבר. כנראה שממש נעלבה או הובכה מכל העסק.
לא אני ולא אורנה ראינו אותה מאז. היא נעלמה כאילו בלעה אותה
האדמה, ואני חזרתי לחיות בזוהמה שהייתי רגיל אליה לפני
ג'וזיאן.
לאחר חודש הצלחתי למצוא עוזרת חדשה בשם ג'וליה. ג'וליה עבדה
קשה על הבית המזוהם ועשתה ממנו ארמון. לאחר שסיימה לנקות,
ניגשתי לארון הנעליים ופתחתי אותו. הנעליים היו מסודרות בדיוק
באופן הנכון: הנעליים השמאליות משמאל והימניות מימין להן.
קראתי לג'וליה רגע לפני שהוצאתי את הכסף כדי לשלם לה ואמרתי
לה:
"ג'וליה, יש לי בקשה. בפעם הבאה שאת מסדרת את הנעליים, תשימי
בבקשה את השמאליות מימין ואת הימניות משמאל."