משב רוח אפרפר
מפר בי שלווה מסוימת.
נמוך מהרגיל וקר,
אווירת החורף לי קוסמת.

לא עוד שמש חמימה
שולחת קרן, אלומה
לא עוד גב מזיע ונוטף
אלא גג נוזל, דולף

יש בו משהו באוויר,
אשר מביא איתו החורף.
זהו עניין מאוד נהיר
ויגיד זאת גם העורף.

טיפות של גשם בחלון
על הכביש ועל מדי,
חתול שחור-לבן מביט בי
ולוחש לי: גשם, די!
תר אחר מסתור יבש,
מוצא הוא - אלונקה
ואני עם בוא הרכב
שוב חושב על מועקה.

יום ראשון של גשם,
עננים הפכו אפור.
מתבהרים עכשיו שמים,
המצב נשאר שחור.

אור חמה מפציע,
מחפש שוב את הקשת,
אשר לא ששה