כשראיתי אותך עוזבת
החפצים נראו גדולים
פחדתי
שהם יכו אותי בחוזקה
עמדתי בפינה
לא לתפוס מרחב
ואת לקחת את התיק
ועזבת
מן המרפסת
ראיתי את המונית מחכה לך
ישב שם מישהו מלפנים
הוא בוודאי שתק
בזמן שאני הדלקתי את הרדיו
שמעתי את הזמן שוקע
בתוך ערב נטול שילוט
את ארזת את הבגדים בתיק אחד
ואת חייך בתיק השני
אני בינתיים, הבטתי בקירות
לבנים כמו שזכרתי אותם
אפשר לצייר עליהם
חיים שלמים,
קו אחר קו
בגשם, לא נראה אותם נעלמים
שאת עזבת
הכול השתתק פתאום, לא הצלחתי לשמוע
את הרדיו מנגן שיר ואז פרסומות
ראיתי אותך יורדת במדרגות
הוא יצא מן המונית
לא הביט, רק פתח לך את הדלת
את נכנסת, ואיתך הספרים והבגדים
ולי נשארו חפצים שנראו לי כמו ילדים גדולים
מבקשים להכות אותי
ישבתי בפינה
מבקש לא לתפוס מקום
דמיינתי איך הכול מתמוטט
ואני יוצא מתוך ההריסות
מביט על הקירות שקרסו
ברגע שעזבת
המונית נסעה מהר, לא הספקתי לראות
לאן היא פנתה, ומי השתרך אחריה
כמו מבקש להינצל
ובדרך, הכול עמד בלי לזוז
נזכרתי בכלבים שרצו,
ואיך היינו אוהבים לספר לעצמנו סיפור
את בוודאי, בבית אחר
מסדרת את הבגדים, ספרים על השידה
ואני מול החפצים שנראים לי יותר ויותר גדולים
אם אזרוק אותם עכשיו
אצטרך להתמודד
רק מול קירות לבנים
ומונית צהובה.