מאבדת את עצמי
בתוך עולם מציאותי,
עולם של כאב,סערות
והמון,המון דמעות.
הכל כל כך שונה,
וחשבתי שאני אשתנה
אך נשארתי אני,
כבולה בשרשראות של עצמי.

איפשהו מאמינה בגורל,
ושמה שצריך לקרות יקרה,
ואם הייתי אמורה לראות אותו הייתי רואה
אז כולן ראו אותו, חיבקו, נישקו
אולי אפילו אמרו שהתגעגעו,
ואני לא, וזה מעצבן
אבל זה העולם המציאותי
שבו אני תמיד מאבדת את עצמי.

מנסה לשנות כל כך הרבה דברים בי,
שאולי יצליחו לשנות את אישיותי,
למשהו אחר,
לבנאדם שיכול לדבר,
למישהו שלא מפחד,
לא מהצל של עצמו
לא לחתכים שעל גופו.

לכולם יש עולם שהוא שלהם,
לשם הם בורחים,
וגם לי,
אך בזמן האחרון אני בוחרת
בעולם המציאותי
ושוב מאבדת את עצמי,
איפשהו רוצה שמישהו יבוא ויציל אותי
אבל זה לא קורה
ולא בגלל שזאת אני,
בגלל שזה מציאותי.