נגיעה אחת של רגע
יד לופתת זרוע
ידי לא מרפה ולא ארפה לעולם.
מצאתי עצמי שוקעת במילמולים של פעם של פחדים של עבר חונק אך
מעניק חיים בבת אחת.
איך ייתכן שאחרי יובלות היא פה מונחת חשופה למולי מכל זוית
אפשרית  מכל כיוון אפשרי.
למה התפרצה בי אטימות כלפי האהבה שתמיד חלמתי עליה היא ניצבת
ללא שום כיסוי  רק רוצה שאקח שאטעם.
אך הפעם ההקרבה.
איפה טעיתי בדרך? לאן נעלמה המסירות, הדריכות?
הרצון שלי קיים אך משתלטים בי פחדים מאיימים להכות בחוזקה אך
במקביל היא צונחת מתמוטטת מתפרקת מלאת אהבה שרק היא יודעת לתת
אני אוהבת אותה אך השלמות רחוקה ממני בילבול מלא חרטה תבוסה,
צניחה חופשית של פעם.