ככה זה, כשלב אחד נשבר יותר מדיי פעמים, הרסיסים נהיים יותר
ויותר קטנים זה כמעט ונהיה בלתי אפשרי לחבר אותם מחדש אח"כ.
אז ביום שבת יושבת בבית, לבד. לומדת. דפים פרוסים על המיטה
והשולחן והרצפה, ושקית בייגלה כמעט ריקה ולידה קופסת שמנת
ריקה וכוס מים ומילון ו...
משכנעת את עצמי ש-'כיף לי, כי זה בכל זאת מעניין אותי', אבל
אולי...
אז הולכת להתקלח. בכל זאת לצאת מהבית ביום שבת, להיות עם
חברים... 'תשכחי מזה, כל החברים שלך נטשו אותך מזמן, כולם
אכזבו, אף אחד לא שווה יותר כלום. בעיקר לא מה שנשאר ממך אז
תישארי בבית ותלמדי. אולי יצא ממך משהו...'
המים החמים כבר מתחילים להציף אותי אבל כבר לא אכפת לי, גם לא
אכפת לי שאני נחנקת מהאדים. 'צאי החוצה, יש לך עוד המון
ללמוד, לקרוא, לסכם, לפתור... צאי לפני שתפתחי את כל הפצעים
האלה מחדש' אבל בכל זאת... אולי לעזוב את כל זה... לחפש משהו
כיף לשם שינוי... אפילו לפתוח את הפצעים האלה, לנבור בהם,
להעמיק אותם... לפחות תצדיקי את השיגעון שלך. 'את לא משוגעת!
צאי מזה. את עוד אחת, כמו כולם. סתם פשוט. אה... נו בסדר,
נתפשר על בודדה. לבד, גלמודה...' תמשיכי... 'מכוערת, לא
אהובה, לא מצחיקה, מעניינת, כייפית או אפשרית בכלל להעביר את
הזמן איתה.' תודה, הייתי צריכה את הכנות הזאת.
אני סוגרת את הברז.
'זה רק כי את נאיבית! צאי מזה! כל המחשבות הרומנטיות האלה שלך
על חוזק נפשי ואהבה אמיתית, על חברות וידידות טובה, על חיים
יפים, על מקומות נהדרים, על השתפרות... את משלה את עצמך
ונשברת יותר ויותר; אז לכי לך, תשקעי באלכוהול וסיגריות כי
שום דבר אחר כבר לא שווה נכון? בעצם גם זה לא. אז לכי תעשי
סמים. מה שעושה לך טוב.'
אויש, תשתקי, זה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו הא? אין בי כוח
יותר להתמודד עם כלום במיוחד לא איתך.
אז הוא בא ואמר לי לתת לו לעזור לי, לאהוב אותי, להשלים לי את
הלב בחזרה אבל אני כבר לא יכולה והוא לא מבין את זה... אף אחד
כבר לא מסוגל להבין את זה... 'כי תחשבי שנייה... מי יצליח
להבין בחורה שכל הזמן בורחת?' בסדר, אז הוא הלך...
לא הפתעה גדולה הא?
אוקטובר 05