אין הרבה קולות שאני אוהב כמו גשם יורד. זה היה עוד ערב משמים
בעיר נוברה שנמצאת במחוז פיימונטה בצפון איטליה, ליבה
באפנתיות של מילאנו הלומברדית ואופיה קר ומנוכר כמו שכנותיה
הצפוניות והמערביות, היכן שמזג האויר ומזג האדם אט אט נכנסים
לוריד שהוא אחד כשרמת החמצן פרופורציונלית לטמפרטורת האנשים,
תחילת דצמבר והגשם שוטף הכל תוך שאני קורא בפעם השניה בחיי את
הספר רופאים ומזדהה עם ברני בעודי תוהה אם אצליח אי פעם
להגשים ולו חלקיק מהקסם האישי שהדמות הזו נושאת לכאורה. הפעם
נקודת המבט שלי על הספר הייתה שונה. בפעם הראשונה הייתי עוד
בישראל והגשם השוטף היה זעום וכיסה את קו פ"ת-ר"ג שעשיתי
פעמיים בשבוע על מנת ללמוד איטלקית ומקצועות שאמורים היו לשרת
אותי להתקבל ללימודי רפואה ושלאחר ניסיון מעשי לא שירתו כלל
(וטוב שכך שכן לא באמת למדתי אותם כי הם לא עניינו אותי, ואני
בדרך כלל נאבק בסטיל קייג' דת' מאטץ' נגד מקצועות שכאלה).
בזמנו משהו ראה אותי קורה את הספר וחשב שאני כל כך בעניין
הרפואה עד שאת זמני הפנוי אני מבלה בקריאת חומר פרה רפואי
כשלמעשה השתמשתי בו רק כדי לאלחש את חושי מהחששות של לחיות את
תוצאות החלטתי ללמוד רפואה באיטליה, למזלי לא הבנתי אז את
ההשלכות המעשיות של בחירה זו אחרת ייתכן ולא הייתי כאן קורא
בפעם השניה את רופאים הפעם כתלמיד שנה שלישית של רפואה ועם
ידע רפואי מספק כדי להבין את כל העובדות הרפואיות שהמחבר אריך
קסטנר הכניס לספר על מנת לשוות לו ערך מציאותי ולכבד את
ההיסטוריה של הרפואה שהולידה את המקצוע האצילי הזה שלמרות
אינפלציית רופאים לא מתאימים הוא עדיין גדוש באנשים הנכונים.
אחד הציטוטים היפים בספר הוא משפט שמשוייך לפראסלסוס:
"העיקרון היסודי והחשוב ביותר של הרפואה הוא האהבה" אם אני לא
טועה הוא כתב זאת בספר שנקרא אומנות הניתוח, חיפשתי את שמו
בגוגל וגליתי שהוא רופא שוויצרי במקור שחי די מזמן (סוף המאה
ה13- ותחילת ה14-) ואז גם גליתי שיש לי חומר עליו משיעור
ההיסטוריה של הרפואה שלשמחתי נוצל על ידי המורה ללבן שאלות
מוסר בראי ההיסטורי ולא לעבור רק על עובדות יבשות. הוא היה
ממבשרי הצורה של רופא כמו שמכירים אותה היום זאת אומרת הוא
קרא לרופאים אוניברסיטאיים רופאים מזוייפים והתנגד לניתוק
המוחלט של רופא מהחולה כמו שהיה נהוג מתקופת גאלנו כמו"כ
מבחינתו כירורג ורופא היה היינו אך ולא 2 מקצועות נפרדים והוא
סבר שעל הרופא להכיר טוב את חוליו, הוא רצה שהרפואה תהיה
"חקלאות אנושית" ולכן הוא גם אהב מאוד אלכימיה כנראה כי היא
הייתה ניסיון לתת חוקיות לעולם שהיה כולו מיסטי וזו כנראה
הסיבה שגם השתמש הרבה באסטרולוגיה, אבל למרות שימוש זה במדע
שהיום ברור שהוא אינו "מדעי" הוא ללא ספק היה מאבני הדרך של
הרפואה המודרנית (אגב זהו לא שמו האמיתי אלא כינויו שניתן לו
על שם צלסיוס והוא נקרא פרה-צלסיוס כמי שהיה דומה לו שכן
צלסיוס היה רופא יווני).
אם יש משהו שאני שואף להיות זה להיות רופא במובן האמיתי של
המילה כמו ידידי פראסלסוס משהו שמרפא לשם ריפוי בלבד, ולא סוג
בזמן האחרון אני כל הזמן מוטרד מכמה דברים בצורה כמעטשל אישרור
ליכולות שיכליות למרות שיש בתוכי בהחלט גם חלק כזה.
אובססיבית מה שכשלעצמו מטריד אותי אני אמנה אותם אולי אחר כך
אצליח לעשות להם אלימינציה כמו רשימת סופר(למרות שעם האופי
שלי אני אפילו לרשימת סופר לא מצליח להיצמד):
אני צריך חברה! האם אני יכול בכלל להתמודד עם חברה בנוסף לנטל
הלימודי (מהסימסטר הבא אנחנו בבוקר לומדים ואז עד שש בבי"ח)
והאם פרנצ'סקה באמת רוצה אותי כמו שליאת אומרת (היה נדמה לי
שאני מרגיש ממנה משהו אבל בפעמים האחרונות שדיברתי איתה היא
לא הייתה כזו חמודה אלי כמו פעם, אולי עבר לה, אחותי אמרה לי
פעם שאם אתה מתעלם יותר מדי זמן ממשהי שמחבבת אותך בסוף היא
לא תשים עליך יותר...)
האם אני באמת צריך להיות פסיכיאטר והאם זה באמת יכול לרפא
אותי
האם אני אחזור לארץ
אם לא אחזור לארץ האם אגור בניו זילנד או בקנדה או אמכור את
עקרונותי לארה"ב
האם אוכל לעשות גם התמחות בחול או שנידונתי לחזור לישראל
לתקופה הזו (למרות שזה יכול להיות כיף לכמה שנים).
מבחני הסמסטר את סידרם כבר הסדרתי בראשי את מלאכת הלימוד עוד
לא
האם אני באמת רוצה להיות איש משפחה והחלום הזה הוא מתוכי או
שתל חברתי הוליוודי?
האם אני באמת מסוגל לתת לעצמי להשתחרר ולחוות רגשות בעצמה
האמיתית שניתן לחוות אותם לטוב ולרע
האם יש לי חרדת ביצוע? ומה זה לעזאזאל כי אני מפחד לקרוא את
ההגדרה ולחשוב שיש לי את זה ולא לדעת אם אני חושב שיש לי את
זה ובאמת אין לי או שההפך
האם אני מסוגל לאהוב?
למה כל כך קל לי לנתק קשרים?
אני רוצה אוטו
אני רוצה לשנוא את אבא שלי ולא מצליח, לא לשנוא אותו ולא
להביע את הכעס שלי עליו
מתי אפסיק לנסות לרצות דמויות אב בציפיה שסוף סוף יהיה לי אבא
אמיתי
האם אי פעם באמת אדע לנגן על הגיטרה שלי ואדע צרפתית
האם אי פעם אסיים לכתוב את הספר מתח שהתחלתי לכתוב?
האם אהיה אי פעם שלם עם הגוף שלי?
והאם אצליח לשלוט בתיאבון שלי שהוא התפיסה העיצבית היחידה
המותרת לי ללא שליטה? (למרות שמאז שעברתי לפה חל בי שיפור
פלאי בנושא חיצונית ופנימית אבל אני עדיין רוצה יותר)
האם כדאי לי לאמץ כלבלב?
האם יש לי בעיית קשב וריכוז?
מתי כבר אסמוך על האינסטינקטים שלי?
מתי אפסיק לשתוק ולאכול את עצמי מבפנים עם מחשבות?
האם אי פעם ארגיש מאושר? מזה בכלל אושר?
האם יהיה לי אי פעם מספיק כסף כדי שאוכל לספק את משאלותי
הצנועות?
האם אני באמת כותב טוב מספיק כדי שמישהו ירצה לפרסם אותי?
(אבל לפרסם באמת לא איזה הוצאה שולית שכל חודש יש לי במייל
הצעה שלהם תמורת סכום כזה או אחר לפרסם אותי)
הלוואי שאח שלי היה נמצא איתי
בעצם שגם אמא תהיה פה ותביא גם את טידה למה לא
גם דפנה ושלומי אני אוהב גם אותם, אולי דני? כן דני זה היה
טוב לשנינו, הוא צריך אבא כמו שאני צריך בן לריאקציה. יאללה
גם איתי אולי הייתי סוף סוף מוציא אותו מהפרסונה הזו שהוא
אימץ לו, איפה נעלם החבר הכי טוב שלי מגיל הילדות ותחילת
ההתבגרות עם המוזיקה הכי מקורית והראש הכי מחודד? מה נשאר
ממחשבה מקורית? רק יכולת איכסון מוחית?
למה אני בוכה שאני כותב את זה? (האטלס של אנטומיה נרטב אבל
לפחות הבנתי סוף סוף מזה ואזה רקטה ומה תפקידה-גאוני הגוף הזה
פשוט גאוני)
האם אצליח לא לבכות כל פעם שאני רואה יחסי אב בן טובים
בטלויזיה?
אני מתגעגע לסבא שלי
אני אפילו מתגעגע ללימוד גמרא ותורה
אני מתגעגע לתמימות של אמונה אמיתית שהייתה לי פעם לפני
שגיליתי שהרוח והחומר חד הם.
האם בתקופת החיים שלי משהו יגלה את המעגלים הניורונליים אשר
משיקים למחשבות מסובכות ולא רק לפעולות מוטוריות?
אני רוצה להשאיר משהו בעולם הזה יותר מהדנ"א שלי (עם כל הכבוד
לווטסון וקריק וגם לדרווין הגבר גבר)
מפחיד אותי שיש לי עוד כ10 שנים עד שאסיים את הכשרתי הרפואית
הרשמית (למרות שרופא לומד לנצח כי הרפואה הוא מדע דינמי)
למה אני לא ישן טוב בלילות האחרונים תמיד זה היה מפלט בשבילי
(כל הזמן אני חולם חלומות ביזאריים)
אני יכול להמשיך ככה לנצח אבל כבר שלש וחצי ואולי העייפות
הזאת שצברתי היום תאפשר לי לישון סוף סוף לילה אחד נורמלי,
תודה לך סנט אמברוג'יו בזכותך מחר יש לי חופש.