|
אני הולכת מתחנת האוטובוס. עוד מרגישה את זה זורם בתוכי.
אותו. כן ממש זורם. במילים הוא יכול לזרום בתוכי רק הוא. ואלה
הרגעים שאף אחד לא יכול להאמין לי שאני מתגעגעת אליו.." מה את
כבר מתגעגעת אילו?! הרגע ראית אותו! את חוזרת ממנו עכשיו"
אני הולכת על מדרכה ועננים גדולים ושחורים (או שזה השמיים)
מעליי.
אני מסתכלת למטה. והמדרכה מתחילה להתמלא בטיפות קטנות עם
מרחקים גדולים בינהם. לאט לאט המרחקים מצטמצמים ויותר ויותר
ולבסוף הטיפות מרטיבות את כל המדרכה בלי רווח אחד יבש.
אלוהים בוכה.
לפני כמה שעות ראיתי את אהובי - אני מתגעגעת, אני מתגעגעת אל
החלק הזה ממני, כן אפילו אחרי כמה שעות. זה מספיק.
אלוהים בוכה - מישהו מתגעגע חוץ משנינו. |
|
|
שוווווווווווווווווואאא
אאאאאאאאאההה
הההההההה!!!!
וגבורה?
(על איזו גבורה
מדברים, שישה
מליון! זה לא
עסק)
חזי מ-144 בקטע
מתוך הנאום שלו
בטקס יום השואה
של הסלוגנים
שהלכו מן העולם
הזה,
תנצב"ם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.