|
בהיסח הדעת כבמעין חלום בהקיץ
הם מתגנבים למודע.
כפיהוקים במהלך היום
מבלי שיסבו את תשומת הלב
תופשים חלקיק בזיכרון.
בלילה בחלום
הם שבים במלואם
מספרים את הסיפור
שהמחשבה לא העזה לחשוב
ושהרגש לא נתן להרגיש.
בבוקר תוך כדי מתיחה
פרטי פרטים של חלום עם שברירי שברירים מהיום
מתחברים לאחד
מפליאים מדגדגים את רגשות האשם.
התודעה כפעורת פה
סופגת ושותקת. |
|
|
כל הלחץ הזה לא
בשבילי! אני לא
בנוי לסלוגנים!
ההוא ממקודם היה
צריך להקשיב
לאמא כשאמרה:
"תלך לקרבי!"
(במחשבה שנייה,
איזו מין אמא
תגיד דבר כזה?) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.