שורשים הכו באדמה, נעמדתי דום.
מושך את רגל ימין, מושך את רגל שמאל, אני תקוע.
השורשים מעמיקים מנצלים כל משאב שיכולים בשביל לגדול עוד להזין
אותי.
פחד כזה, פחד אחר שותים ושותים מתוך ההגיון. מדביקים אותי
למקומי.

ואני נעמד מזיע, ומושך וצועק ודופק, והשושרים ככל שאני זז יותר
ככל שאני נאבק יותר רק מעמיקים הלאה.
נעמדתי, מוכן לרע מכל, אמרתי לעצמי נו טוב גם ככה החיים האלה
קצרים אז אני אהיה כמו כל אלה שכתוב עליהם בעיתון, שרואים אותם
שמתו בגיל 23 מה קרה, זה בסדר מותר לי למות כמו כולם.

שמתי לב שרגליי נעשו קלות, מייד באותו הרגע התחלתי לרוץ לכיוון
ההפוך מהאסון, ברגע ששיחררתי את הפחד, הרגע שלקחתי אותו איתי,
הוא כבר לא הכה שורשים.

ברחתי, נשארתי בחיים, בזכות הפחד שלי הערנות שלי. פחד הוא דבר
נהדר פשוט צריך לחבק אותו ולא להלחם איתו.

זה כמו ללכת קרב איגרוף, ככל שתאבק יותר הפחד שלך יתן לך יותר
ויור מכות, ככל שתלחם חזק יותר הפחד ילחם חזק יותר, בסופו של
דבר הפחד לא מתעייף, אבל אנחנו כן. אנחנו נכנעים לפחד בסוף.

אם תקחו את הפחד איתכם, אבל תמשיכו לצעוד הלאה. הדברים נראים
אחרת