"זהו היום המאושר בחיי"
צועקת
לא נשמעת
לא שומעת
בואי נעמיד פנים
אני אהיה כיפה אדומה ואת ,את תהיי היפיפיה הנרדמת
חומקת בשקט בין גבולות בחיי
בחזרה
הרי גורשתי מאדמת שמחה להיות
פעמים בעבר חוזרים ונשנים
ודרכתי על בדיל הסיגריה שלא נכבה ברגלי היחפה ציירתי S.O.S
בברכת הדם שדגים בה הם תפרים ולא ימותו לעולם
שכן זהו היום המאושר בחיי
עדיין צועקת עמום עד בלי די
נסתם בטרשת הנפוצה בסימפטום המוכר
פסים שחורים מרכיבים את עייני
לא נשמעת עוד מאתיים נקברים בנייר
לא שומעת מייללת אליך
ומי אתה
בואי,נעמיד פנים של דבר אחר
מעבר לתפיסה
מחוץ לגדר הדימיון הפרוצה
אני אהיה את ואת תברחי מפני
חודרת בשקט את גבולות מכנסי
בחזרה וחוזרת בך
וגורשתי שפופה וכפופה חדות מבט אל הדלת שנתרקה
זאת ואולי הפעם האחרונה.