הניסיון לחלוב
כמה רגעי חסד
לא יעלה בתוהו,
ואילו הבעיה תיוותר.
האיום המתמיד,
האצבע הלכאורה בטוחה בעצמה,
המבט המנוכר המתנקה מכל רגש,
הלחי המתהדקת בציניות.
הפגרים על הצלחת ישארו דוממים
גם כאשר המזלג יינעץ בהם,
סוחט דמעות שמנוניות.
החסד מזויף כאן.
והתאווה מתגברת מרגע לרגע.
את מרוץ השדים הזה קשה לפרוץ,
כל עוד מתמודדים בו.
המבט הקהה עומד מנגד,
מנותק, אף הוא, מכל המתרחש.
הפחד והסימוכין כבר לא נראים כמו מורה דרך טוב,
לעת עתה.
כשהזאב יירד מהגבעה,
יש על מה לדבר.