רצתי ברחובות
שמעולם לא הייתי בהם,
הרחובות שמקיפים את הדירה
שלי בירושלים
ופתאום הגעתי לרחובות
של רעננה בהם גדלתי
ובעוד אני חולף על פני
בית הספר היסודי שלמדתי בו
זהיתי ילד בגיל שמונה
או פחות
מנסה להוציא
כדורגל מתחת למכונית
עצרתי את הריצה,
ניגשתי אליו
ושלפתי אותו מחולצתו הכחולה
ספוגת הזיעה והעפר
זה הייתי אני -
הילד הקצוץ הזה
מפוחד וקפוץ פנים,
מוכן להרוג אותי בכל רגע.
זרקתי אותו על הרצפה
(והצטערתי שלא הצטרף איתי לריצה)
ראיתי איך ראשו על האספלט
הוא בוטן קלוי ומקולף
עיניו כפתורים חומים
סוף החלום
התרחש בחדר אמבטיה,
לא רצתי יותר,
רק הרגשתי איך אני נעלם
בתוך ערימות המעילים
שדאגתי בחורף הזה והקודם
לקנות
ולהתחבא בהם היטב
(על אחד היה הדפס של דוב גריזלי ענקי,
על אחר מגדל אייפל)
(בנוגע לשאלתך מאתמול,
נזכרתי עכשיו
מה הדברים שגורמים
לי לבכות) |
