הלב דופק בעוצמה שלא הכרתי.
האדרנלין הזה שרותח לי בדם כמו "שוט" של רעל ממסטל.
משהו רע שיוצא ממנו טוב.
הולכת לאט, הצעדים מהוססים, התקפת רעידות רנדומלית.
חום, קור, אין מחשבה אחת שמסתובבת לי בראש.
הבחור שהכי אחשוק בו לא יביא אותי לסערה איתנה שכזו.
עולה מדרגה, שמה מעטפת מהודקת על המותניים, מרגישה תפיסה חזקה
ובטוחה.
גלים של זיעה, חוסר שליטה, פחד, חרטה, אומץ של לוחמים.
זכרונות לא נעימים מקפצים, זורקת אותם מהראש אל מבעד לעננים.
עולה גבוה גבוה, עכשיו טיפה יותר, איזה שמים ללא סוף.
רק שגם פה לא אתחיל להשתעמם... התערבויות חיצוניות דופקות לי
בלי הפסקה, יצאתי למחוץ ת'מחשבות תחת רגל גדולה, כבדה, בעלת
דעה.
הדלת נפתחת, הרוח מכסחת, מקבלת דחיפה, מאבדת ת'הכרה,
פותחת עיניים, פורשת ידיים, עפה בשמיים, עוצמת עיניים.
איזו עוצמה, חיוך תפוס, דבוק לי לפרצוף, כואב, שורף אבל הרגשה
של חיים, איזה "היי" תרתי משמע...
"לכי מפה ריקנות!" אני אומרת כשאני מהרהרת אם לפתוח את המצנח
או לא. המחשבה היא מטורפת ופה כל שנייה את הזמן טורפת...
והוא אוזל ואוזל אבל הדחף של לקיחת הסיכון לא נותן לי להזיז
את היד,
אחח, להיות אלוהים... אומרת בלב שלום ללהקת שחפים,
המהירות היא בלתי מתוארת, שולחת ת'יד, פותחת ת'מצנח - ''סעמק,
מתי הסכמתי עם עצמי על הבחירה - כנראה שזה מה הגורל רצה."
לאט לאט הכל חוזר...
והנה עולה אחריי בחור אחר, מעניין איך אצלו הסיפור מסתפר...