דיתי רבנר / מות אב |
תחת מעטה אור אחרון,
ערביים כיבו יום
נסוג מפני חשיכה
אחר צהריים אחד
צבע נרות חנוכה בשחור
שניים דלקו ושמש.
אל אופק מוות
עפה נשמת אבי
שארית חרמש ירח
זהרה ברקיע
קרוע ללא רחמים,
היו מנחמים,
נותרה יתמות מצוירת
במסלול של דמעות
נוטפות זיכרון
ריח העור העולה מבגדיו
זיפי זקן לא מגולח
לחכך בו הלחי
עד שתיוותר כווית אש
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|