ואולי מעולם לא נולד?
הוא הרי לא זוכר את הלידה שלו.
ואולי עדיף כך -
לא להיוולד.
ואם כבר להיוולד - אז עדיף במקום אחר, בזמן אחר.
אם היה יכול לבחור - היה בוחר להיוולד בימי שלמה המלך.
זמן של דברים פשוטים.
בלי הרבה חוכמות, אבל עם המון חוכמה.
המון דברים שעוד לא גילו ושמחכים להתגלות.
הוא היה יכול לגלות את חוק הכבידה והיה הופך לדמות תנ"כית,
שאפילו נוצרים קוראים לילדים שלהם על שמה.
לא שהוא אי-פעם ביקר שם, בימי שלמה המלך, אבל ככה מספרים.
אבל באמת עדיף לא להיוולד.
וגם לא למות,
כמו בתקופה קדומה שבה היו שורפים את המתים - אפרם נישא ברוח
לכל עבר וללא שליטה (כמו בחיים), עד שמישהו שואף אותם לריאותיו
ונחנק מעומק הכאב.
ככה שעדיף -
לפעמים היה מוצא עצמו חולם בהקיץ על הדברים הללו, בוהה באוויר
הריק כמו ש(הוא היה בסך הכל) חיה מטומטמת. ברוב המקרים מצא
עצמו בסופו של דבר מוטל בין השיחים, איבריו פזורים לכל עבר
ואופנועו מוטל על הדרך הבתולית, שעדיין לא זכתה למגעו החם של
אספלט.
אז היה מאמץ את שארית כוחותיו המרוסקים ומושיט ידו אל ערכת
העזרה הראשונה שקנה אי-שם במחשכי המאה ה23, ומטפל בעצמו עד
שהסתדרו איבריו.
לאחר מכן היה מטפל באופנוע (באופן דומה עד כאב), ולאחר זמן מה
היה מגלה שהוא רוכב שוב באותה הדרך הבודדה, מהרהר על אותם
הדברים בדיוק.
וכך היה ממשיך, עד הנפילה הבאה.
וחוזר חלילה ושוב. ושוב.
ללא תכלית.
ללא סיבה.
ללא פואנטה.
כמו החיים עצמם; כמו הלידה, כמו המוות.
י"ד בכסלו התשס"ז (5/12/2006) |