בלילות,
כשאף אחד לא רואה
אני מדמיינת לעצמי
איך אני מתה
איך אני יורה את הכדור ברקה
וכל הדם משפריץ על הקיר
ונוטף בחזרה לריצפה
ואני שכובה על המיטה
מחכה שהסיוט יגמר
אבל הגסיסה כל-כך איטית
וכל-כך מייסרת
מנסה להגיע לאקדח
לירות עוד כדור כדי לגמור עם זה
אבל לא מצליחה לגרום לאיברים לתפקד
ועוצמת ת'עיניים
וחושבת שאני מתה
ואז שוב הצעקות,
שוב אותם מריבות שלא נגמרות
ומנסה לדמיין שאני מתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.