אגו טריפ אחרון ודי:

צריך לקחת בחשבון
שהטירוף יישאר כאן לפחות עוד שנה
הטירוף נוטה להימרח
להתמרח כמו דב על גזע
ולהשאיר סימנים בעיקר על עצמו
כלומר עליי
כלומר על מי שהוא דב מתגרד
שלא יכול להחזיק את עצמו
ולמראה כל עץ
מזדקף על האחוריות
ומגרד את הגב עד העצם

צריך לקחת בחשבון
שהכעס יישן כאן את שנת הצהריים שלו
שיכולה גם היא להתארך
לשנת חורף
או שנת קיץ
או בכלל תנומה ארוכה עם יקיצות
בפיצוצים לא מבוקרים
ויכול להיות בהחלט שהכעס
כלומר האיש מאחורי הכעס
כלומר מישהו
יחליט פתאום
לתת לכעס לצאת העירה
ולפוצץ את בניין הממשל

ומה עם כל השאר

ובמחצית הלילה מתעורר אבידניוס מחלום
(בחלום הוא ממשש היטב
את העניין שרצה למשש כל הזמן הזה)
ובחלומו יכול אבידניוס להבחין בקלות
בקווים הרכים
שעיצבו את העניין לדעת
(אחרי הכול צורת החומר היא העניין)

בחלומי
באמצע סיומו של הלילה
(כבר אור בוקר מחוץ לתריסול)
אני שוכב על מזרן רך
ומושיט יד אחת
לדלת החדר הרחוקה הממני
לעבר אחי הצעיר
(אחי הצעיר איננו בבית
וזהו עניין חשוב)

חלומי לא הגיע לסיומו
החלומות אינם מסתיימים או מתחילים בזמן האחרון
ורק שברים חרבים של תמונות צבעוניות
מלאות סאונד שמימי עמוס דיסטורשן
מרכיבים את התמונה המרוטשת בתוך ראשי
(אני תוהה אם אני מקיץ עצמי בכוונה לפני הסוף ואחרי ההתחלות)

העור מגרד באגודל יד ימין
ואפשר לראות את השכבות המקולפות
ואת גילן
לפי צבע העור וצורת חיתוכו

בשיניי אני מכרסם את ידיי
בידיי אני מגרד  את פצעי הצוואר
בצווארי אני משתמש ככלי תזכורת נתפש
בכל גופי אני עושה שימוש חולה
ואינני מסוגל להפסיק

ידיי פצועות
ואני נאלץ להצדיק את הצלקות הרבות
במחלות ילדות לא קיימות
כדי שלא יחשבו עליי
את מה שצריך

אני אכלן כפייתי של גופי
וכבר למדתי לחיות עם זה
למען זה
למרות זה
וכל יום אני מוכר לעצמי
הסכם הפסקת כרסום נוסף
למרות שאינני מאמין לעצמי
כלל

יום אחד ייקחו לעצמם
חוטבי המים
שואבי העצים
מניחי המרצפות הערבים
את מה ששלהם
ואני ממתין ליום הזה
בצרור ארוז
בציפיות חוששות
בידי האחת משהו לקראת הבאים
ובידי השנייה גם כן
(לכל מקרה שלא יבוא)

התחרות הקשה מכל עבורי
היא זאת בה אני משכנע את עצמי
לא להתחרות בכם
בהם
בך

השכנוע העצמי הוא כמו מוות עבורי
ואני מת כל יום כשאני מרכין
את מה שנשאר מהראש שלי
מידיי
מנשמתי החושבת

אבל אין דבר שאוכל לעשות לגבי זה
חוץ מלאבד את מעצורי החירום
ולשייט להנאתי בכיוון הבטן הרכה
הראש הקטן
העיניים הקרובות מדי

האיש הצעיר שגם הוא חלק ממני
מאבד את עצמו
ונפשו מקריחה מרוב מתח

האיש הצעיר שפוחד ממני כל כך
מאבד גם אותי
ואני מתקרח בדרכי שלי

האישה הזקנה שפוחדת משנינו
מאבדת את עצמה ואותנו
אבל היא כבר וויתרה לפני שנים

כולנו באובדן קרבה חללי
מלא רגעים קטנים של ייאוש כוכבי
בתוך ספינת החלל המשפחתית שלנו

צריך לפרסם מקרא שיר כמו במפות הגיאוגרפיה
כדי להקל על הקריאה
המקודדת גם כך מספיק

על מה דיברנו?
אינני יודע בעצם
אולי על הכלום הכי משמעותי שיכולנו לו
אבל לא יותר מזה

הזעם הציף את הנחיריים
תלש ממני כמה פיסות עור
ותלה אותן לייבוש

הכאב ניסר את גופי ושלח את החלקים
לרחבי הארץ
וגם אני בעצם פילגש על גבעה
רק קצת אחרת

על מה דיברנו למען השם?
איך הצטברו כל משקעי העבר
למבול שיפוטי מלא קור ולהבים?

המים בקומקום רותחים
ואני יודע את כל הסיסמאות
למרות שאינני עושה בהן שימוש
לא אצילי ולא שפל

מטרידים אותי ברחוב
בהצעות לשיתוף פעולה נחותות במיוחד
ואני נשען לאחור ומביט בפני אנשי החוק
תוך שאני עוצם עין אחת
ומביט בשנייה לכיוון מרכז האישון
ימני או שמאלי
זה לא ממש משנה
ואיש החוק רוצה לאיים
ולשבור ולבכות ולאחוז בי במעיל
אחיזה נואשת מתבכיינת
אבל אני לא נותן לו את זה
פשוט לא

לעולם לא

עוד מעט יהיה תרסיס מונע הריון
ואני מקווה שיפותח במקביל
גם תרסיס מונע שפיכת זעם מוקדמת
יש לנו מספיק תינוקות יצירי חלצינו
בצורת זיכרונות של הסובבים
מלאי תסכול לא נשלט או נשלט נהדר

מישהו צריך לפתח תרסיסי מניעה
לרגשות הקרים הממלאים אותנו
ונשפכים בהשפרצה מלאת תאווה
אל יצורים אחרים
עמוסי רגשות גם הם
שבתורם ישפריצו עלינו
באורגיה נהדרת של אשמה וחוסר ביטחון

בחלומי
אני מרים את אחי בשתי ידיים
גבוה לשמיים
גבוה לתקרה
עד שראשו מותז
מלהב המאוורר
למטה לרצפה

בחלומי
אני אוחז בגופת אחי בשתי ידיי
ומחבק אותו חזק וקרוב
הדם נוטף על שפתיי
ואני מלקלק במקום ללקק
סביב צווארו

בחלומי
מקהלת אמנים-ציירים-משוררים
מקוננת אתי מעל קברו
ואני מחובק על ידי מישהיא
שאיננה את
וזה מטריד אותי הרבה יותר
מגופתו נטולת הראש
של אחי הצעיר

"אין קץ לילדות"