כשאתה סובל, אני סובלת
כשאתה כואב, כואב לי איתך.
כשאתה עצוב, אני איתך נעצבת
ככה אני כשאני באמת אוהבת.
ואיך להסביר לך שכשאתה רחוק
אני נופלת?!
מתי תפסיק לכעוס?
האם בכל פעם שאני אגש
תיתרע ממני מחדש?
איך לשכוח את כל המילים היפות שלחשת באוזניי
ואיך לא לזכור את הנשיקות החמות שנשקת לשפתיי?
רגע, רק עוד רגע, אעצום את העיניים ואז
ירגע הכל ואוכל שוב להרגיש את גופך נצמד לשלי
אחבק אותך ואתה אותי ואפסיק לשמוע שירים שמהר הפכו שלנו ו..
לתהות, למה שלא יהיו שלנו שוב...
אני כבר יודעת שזה נגמר, עכשיו כבר יודעת
נושקת ללחיים שלך וצמאה לשפתיים שלך, הבשרניות
יודעת, כבר יודעת, הן לא ירוו את צמאון שפתיי בקרוב
אומרת לך, אבל בשקט, שאני מצטערת, באמת מצטערת
וכבר לא שואלת ולא דורכת על היבלות שלך, אבל תגיד
האם זה ישתנה שוב, מזל תאומים הפכפך שלי?
"בטח לא עכשיו" אתה עונה לי מתוך שינה.
תן לי סימן שזה בסדר להרגיש שוב ו...
אהיה לך כל מה שתבקש
ואתן לך מה שנתתי לכל מי שאהבתי באמת.
תוכל להישען עליי כשקשה לך
כשטוב, תוכל לבוא אליי ותקבל חיוך
וכמו שני ילדים קטנים שיש להם קצר בתקשורת
אני כותבת לך בכל שורה אות אחת
ממה שאתה לא מסוגל לשמוע אותי אומרת.
מכתב אהבה תינוקי
לתינוק המגודל שכבר לא שלי. |
