מה אעשה בשפתיי שמתחננות לנשיקות שלך?
מה יקרה לידיי שמבקשות רק אותך?
מה אעשה בלילותיי שהשקט קורא אליך?
ומה ביום שהאור מחפש אחריך?

כל השאלות עולות כשאני כבר בלעדיך
איך אמשיך אחרי שאמרת את דבריך?
איך אראה את האור שבקצה המנהרה,
אחרי שאמרת שזאת לא היתה אהבה.

אז מה כל זה היה בשבילך?!
כי בשבילי זו היתה אגדה
וכמו כל אגדה גם היא הסתיימה
רק לא ב"הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה",
אלא בפרידה כואבת, או משהו כזה.

עכשיו אני בלעדיך,
ממש כאן מאחוריך
רק התמונות והמכתבים נשארו,
כדי שביום מן הימים אספר לילדיי
על אגדה שהסתיימה לה מהר מידיי.

רק מה שכואב לי עוד יותר
זו המחשבה שאלו לא יהיו ילדייך,
אלא ממישהו אחר, מאגדה חדשה
שאולי....

אולי הפעם לא תגמר בפרידה.

3.12.06

(מוקדש לאהבת חיי)