א.
כגלים של עצב נישאים ביובש אויר
סתיו המסרב להפוך לחורף,
אני מונה כ"א שנים
בד' אמות המוות,
ונהג הסירה אל מעבר לסטיקס
ממתין בסבלנות,
שעון על משוט הזמנים
מביט בך, מחכה לאישורך
שתניפי ידך ותסמני ביקוד שנאתך
את נתיב הקץ לכל בשרי.

ב.
ואולי כבר אינני בשר יותר,
כי ממה נפשך אם אינני אלא הבל רוח
אד מהנשכחת בנשימותייך,
מהנידחת בפינות זכרונך?
ולהב חדות עינייך שיסף גרוני
ופילח כליותיי וחדרי לבי,
ולעת יאדימו שמי מערב
ווילון השמיים נפתח,
וידעת את המת המוטל לפנייך
וידעת, וסגרת לבבך.
ג.
נאדרת בכח, נאצלת במעשים,
עיניי נודדות אחרי גווך כמעל תהום
מים רבים שקיבץ אלוהים,
ימי עולם לחצוץ ביני ובינך.
תלאוביי אצרור על גבי,
נהדרת שבנהדרים,
עייפו חיי משאת נשמתי שזרקת,
מלאו ימיי על פני האדמה
יכלו המה במהרה, והוסף לא אוסיף להלאותך בקיומי.