משהו חייב לקרות
להעיר אותי
מהנמנום החדגוני
שלתוכו הדרדרתי
כנגד רצוני
בעיניים חצי עצומות
אני בוהה בנופים
במראות
בדרך העקלקלה לשומקום
למדתי לשתוק
ושכחתי איך לחלום
ימים עוברים אותי
זהים
ריקים ואפורים
טובלת את פני במציאות
גלי תודעה קרים
שוטפים אותי
אבל לא מצליחים לחדור
מבעד לכל הסמיך והשחור
שעוטף אותי
מרשה לי לבכות
בעודי ממתינה למשהו
שחייב יהיה לקרות | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.