אני בסדר עכשיו, אני יציבה
עדיין מנסה להבין אם אני אומרת את זה
כדי להרגיע את עצמי או כי זה נכון.
אני מסתכלת על עצמי ולא יודעת
אם מי שאני רואה זו אני או מישהי שאני רוצה להיות.
שוברת את המראה, עדיף לא לראות
אני מתפרקת, לאט לאט, שלב שלב
ואין מי שיחזיק את החלקים שלי מודבקים אחד לשני.
אמרו לי שאני צריכה לישון יותר
לנסות לתת למה שנשאר בי לנוח
אבל אני לא מצליחה, לא יכולה לישון
ברגע שהעיניים נעצמות
הכל חוזר אלי, אני לא רוצה לראות,
עדיף לא לראות.
איפה המישהו שיגרום לי לישון, סוף סוף לישון.

עכשיו השקט, השקט שאחרי
אני בסדר עכשיו, אולי
בעצם אני יודעת שלא
אבל אם אני לא אשכנע את עצמי, אז מי כן?