העיניים עצומות, אך הלב ללא מנוחה
הידיים רפויות, אך הדמות לא נשכחה
הרגליים נרדמו, אך המחשבה נודדת
אולי מתוך שינה עם המציאות היא מתמודדת
הוא עדיין בראשה, למרות כל שקרה
הרי זה החלום שדרכו היא נזכרה
אך כ"כ כואב בלב, המציאות קשה
ואין אף מתעניין באיך היא מרגישה
והסיוט חוזר, כל לילה מחדש
הדופק אז עולה, ההגיון אז מטושטש
הלב דופק - מאיץ, המחשבה סוערת
ואז בבהלה מן החלום היא מתעוררת
מחפשת מסביבה, אך שוב היא כאן לבד
עוד לא מצאה את האחד שבשבילה נועד
והלב שלה נצבט, המציאות שוב בה מכה
רק טיפה של נחמה - לזה היא מחכה
ועכשיו תור הדמעות, עם המליחות הכה מוכרת
ואז בלית ברירה בהכל היא שוב נזכרת
והכל צף ועולה, הזכרון כ"כ גועש
זו הרגשה שמעיבה, זה הרגש לא נוטש
זה הכאב הכה נורא, זה אותן המחשבות
שבכל פעם מחדש הן עולות ומכאיבות
היא רק רוצה לשכוח, ורק לא שוב לזכור
אך היא עדיין חיה עם הרגשת הקור
הוא גרם לנזקים, גם בנפש גם בגוף
אותו אדם שכל כולו בערפל עטוף
היא הדחיקה את פניו, ונשארה רק דמות
אפופה בצל שחור, מתפללת שימות
קור מגע ידיו צורב עוד את עורה
למרות שזה קרה כשהיא הייתה רק נערה
והיום היא כבר בוגרת, בת עשרים ושש
ועדיין עם אותו מבט כואב וקצת חושש
לא סומכת על אנשים, מסתגרת - בודדה
כל מחשבה קטנה עליו גורמת לרעידה
וגופה מזדעזע, ולבה פתאום מאיץ
מרגישה שמעבר לגדר נמצא שם ומציץ
ואז היא מתעוררת, מזיעה במיטתה,
ומגלה שאת הכל מליבה היא בדתה
המציאות התערבבה עם חלום בתוך חלום
כי לא היה ולא קרה כלום, עד אותו היום.. |