כשהשמש עולה ומתחיל יום חדש
פתאום החלומות נקטעים
אז לא נוח ופשוט הכי קל
לחזור אל תוך הסדינים

ואז כשהשמש שוקעת בים
ולא הספקת עוד כלום
ממש קשה להיזכר בסיבה
שבגללה לא רצית לקום

פזמון: אז תסבירו לי למה כל-כך קשה
להעריך כל דבר בזמנו
למה תמיד צריך להתחרט
להתגעגע למה שאינו

בקיץ כשחם וכולם מזיעים
מחפשים משב רוח קטן
וחולמים על הגשם ועל התנור
שנראים כבר כל-כך ממזמן

ואז כשמגיע החורף הקר
מוציאים כפפות ומעיל
בוהים בחלון בטיפות הזולגות
מחכים שהקיץ יתחיל

פזמון...

אני יושבת וחושבת על כל הדברים
שעברתי ופספסתי במשך השנים
כל-כך הרבה חוויות
וכל-כך הרבה אנשים
שאז לא הערכתי ועכשיו הם רחוקים