זה היה עוד טיול, תנועתי, שגרתי.
ואז ראיתי אותך, ישבת לבד, בצד, אז באתי.
והכרנו, זה היה רגע של קסם, רגע של מגע.
העיניים הירוקות שלך והשיער הבהיר, והמבריק.
התאהבתי בך מיד, ומיד הרגשתי, את פשוט משהו מיוחד.
מאז מראשי פשוט לא יצאת לרגע, היית שם לתמיד, אהובתי הנצחית.
לפעמים נפגשנו, אבל זה לא היה זה, היי, ביי, וזהו די.
ואז בא הקורס, שגיבש אותנו כל כך, ועכשיו אולי אני גם האהוב
שלך.
עכשיו אני בעוד טיול כזה, סתם, תנועתי, שגרתי.
ואת לא כאן, ואני אליך רוצה כל הזמן, רואה בנות ואת לא בינן,
לפעמים יש אחת עם אותו שיער, אני רואה אותך, אבל לא, את לא
שם.
עכשיו זה נגמר, אני חוזר אלייך, לדיבור מהלב על אני ואת, ועל
ההוא מהצד. אבל זה נגמר, גיליתי שעכשיו יש לך חבר.
אני כה מדוכא, אהובתי את תפוסה.
עכשיו אין עם מי לדבר, ואני חוזר הביתה מתבודד.
מצטער שאת אהובתי, לא תהיי כאן יותר.
אהובתי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.