אז זהו.
אחרי תשעה חודשים של המתנה וציפייה.

זה קרה.
השתניתי.
עברתי שינוי שלא היה תלוי רק בי.
פתאום אחרים תלויים בי,
פתאום אני הבוגרת, אני המחליטה.
אני יודעת מה טוב, כמה טוב ואיך משיגים את הטוב ביותר.

פתאום אני רואה כמה אני חכמה,
כמה שאני יכולה להיות אחראית ויודעת.
כמה אני חזקה ומוצלחת.


פתאום הכול כמו נעמד במקום,
פתאום הכול חדש מאוד,
הולכת בשדה חדש שלו יש ריח חזק,
מושך ואחר.
הולכת בשביל לא מוכר, עם נופים חדשים,
יש פה אנשים אחרים, שלא פגשתי מעולם.
יש פה נושאים חדשים, שלא חשבתי עליהם
מעולם.

מישהו פעם כתב ספר
"אהבה תלויה בדבר"
אצלי היא איננה תלויה, בשום דבר
כי פתאום אני אמא.
ואמא אינה תולה את אהבתה בדבר
מלבד התינוק הקטן שניצב מולה,
שהוא מעכשיו כמעט כל עולמה.