אדם, לא-חווה... בת של עצם,
בן-עפר הוא. בן של אלוהים.
בעצם, גם באופיו לא היה,
כך מובהר ויוכח... "בן אדם".
מילא הגדיל 'ביג-דיל' רק לנגוס.
היה זה נסלח ולכפרות נשכח.
אם דבק להתגרות, דווקא בעץ,
או סוד איסור - לפצח, לו לרועץ.
לו רק קודד הוא קידה.
שופף גוו, אמת לכנוע:
"בי אדוני, לפניך כורע,
אל נא באפך, עונש לזרוע".
וטרם שמן היטיב-ובעט, להתריס.
להגנתו הקדים תקיפה, כפריץ:
"אתה אלוהים, בלי כל-הכבוד,
אתה החוטא לאיסור הבריאה!
כי מי תקע וכפה נגיף נגף-אישה.
גבר שפוי, לא זקוק לה באושה,
למה ת'כוונת ש'עזר כנגדי' היא,
שהרי, רק קבעת וכבר - היא נגדי".
תעמיק מצולות סודותיו, יתברך.
ותמצא שונית על יפי אלמוגיו.
שהרי כל העונשים הן שי-מתנות,
לא ייכונו אנושות ליקום, ללא קללות.
כי אי-אם תכיר לוולדים שתשריץ?
ללא גבר זקוף, התרפק להעריץ?
אי-גבר לא ייעור בוקר ליזע-יום?
אי טוב-חיים באין אדמה לפריון? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.