אורטל ורסנו / נקודת הפחד |
שדבוקה היטב לקיבתי, ללבי, בנשמתי.
כשהכל כל כך ריק
נישארו לי רק שמיים-
להביט בי.,
מעמיסים על קיומי.
אדישים לי,
מעצימים את רעשי.
ואין לי, רק תבונתי
ואין לי, רק ברירתי-
לראות סולם מקיבתי, מתוך לבי
עד שתגע בו נשמתי
ותעלה אל השמיימה.
כששוב יבוא הזמן של פחד
ואביט אל על- שמיים,
לפחות תהייה אני
משם, תאיר לי את דרכי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|