לשבת לבד ולכתוב.
זה מה שאני עושה בערך כל היום.
לא, לא כואב לי פיזית, כואב לי נפשית.
כואב כל כך ולא יודעת למה, אבל כואב.
ואין מישהו ששם לב, או אולי שמים לב, אבל לא איכפת.
ואני יושבת כאן לבד וכותבת. למי? למה?
סתם כותבת, כי רע, כי אין לי מקום אחר.
רק הכתיבה היא חברתי הטובה.
הכתיבה היא המקום שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.