"היה היה פעם...." לא זה לא טוב.
"לפני שנים רבות..." לא מסתדר לי.
"בארץ רחוקה רחוקה..." יכול להיות אבל לא נראה לי שזה
יתאים.

זה הסיפור שלי. הוא על איזה בחורה אחת, שלא סובבה יותר מדי
ראשים בחייה, אבל את שלי היא הצליחה להפוך מלמעלה למטה ומימין
לשמאל. בסוף נפרדנו והדלת של האוטו שלי כמעט נשברה.
אבל אולי כדאי שאני אתחיל מהתחלה.
זה התחיל בכיתה ט'. הייתי הילד החדש בשכונה, והיא הייתה הילדה
הראשונה שראיתי. חבר שלי בא אליי הבייתה ואמר לי לבוא החוצה
לפגוש אנשים. לא התווכחתי, אחרי הכל זה היה או זה או לראות
לילו וסטיץ' בטלוויזיה החדשה שלנו על הרצפה (כי הרהיטים עוד
לא הגיעו) עם אחותי. היא לבשה מכנס אדום וחולצה אדומה עם
קופיצ'ון. "את נראית כמו כיפה אדומה. נעים מאוד, אני תום"
הושטתי את ידי, היא הסתכלה במבט מזלזל.
"באסה"
"אפשר לדעת איך קוראים לך?"
"ענבל" היא ענתה בפשטות. כנראה שהבדיחה על כיפה אדומה לא
הצחיקה אותה. חבל, דווקא אני חשבתי שזה מצחיק. אני לא חושב
שהיא זוכרת את זה, ואני לא חושב שהיא חושבת שאני זוכר את זה,
אבל אני זוכר. אח"כ היה קצת קשה לי להתחבר אליה כי אני הייתי
מאוהב והיא הייתה בעצמה מאוהבת בחבר שאז היה החבר הכי טוב
שלי. שנינו לא מדברים איתו עכשיו, קצת מאותן סיבות.
כשהיא נפרדה מחבר שלה זה היה חודשיים אחרי שאני נפרדתי מחברה
שלי. היינו בדרך למסיבה ושאלתי אותה למה חבר שלה לא בא.
"נפרדנו" היא ענתה בפשטות, "נו ברצינות, איפה הוא?"
"נפרדנו אתמול."
"אני מצטער." התחלנו לדבר די הרבה, וחבר שלי אפילו לחש לי שיש
לי זווית עליה, אבל פייר, הרגשתי לא ממש בסדר עם כל הקטע הזה,
כי בכל זאת, אני וההוא היינו חברים הכי טובים עד לפני
חודש-חודשיים, אבל אם להיות לגמריי פייר, רציתי אותה.
שנה אחר-כך הגיע המכתב. במכתב לא היה כתוב שום דבר מיוחד, רק
שהיא שמחה שהיא תמיד יכולה לדבר איתי ושהיא מקווה שאני אהנה
בטיול. חודשיים אחר-כך נפגשנו שוב. כל אחד חזר מהטיול שלו,
היה שמח בפגישה, ואיך-שהוא היה לזה ערך מוסף. ובהתחלה לא
הבנתי מה זה, כי כבר מזמן לא חשבתי עליה בצורה כזאת, והיה קצת
מוזר. אחרי ערב-סרט אצל חבר בבית, חלקנו ספה. היה כיף, שכבנו
ודיברנו כל הלילה. שבועיים אחרי הסרט התחלנו לצאת, ופה העסק
באמת קצת מסתבך, כי היא חשבה שלי יש רגשות למישהי אחרת, אני
חשבתי שלה אין רגשות אליי ובכלל הרגשנו רגשות שמרגישים
כשמתרגשים, אבל מתרגשים במובן השלילי-לחוצים כאלה.
"בואי נדבר"
"טוב. על מה?"
"על למה אנחנו לא מתקדמים לשום מקום"
את שאר השיחה אני אחסוך כי זה גובל במלודרמה ב"ויוה". אני רק
אגיד ששלושה ימים אח"כ הדלת של האוטו שלי כמעט נשברה.
ככה בינינו, כל יום שעבר מאז חשבתי רק עלייה. הכל התהפך לי,
לא הצלחתי להבין איך אני, שתמיד ידעתי בדיוק מה אני עושה כשזה
מגיע לבנות, איך נתתי לבחורה לגרום למחשבות שלי להיות סלט
פירות בספר השיאים של גינס.

"היה היה פעם, לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה, איכר נורא
מבולבל, שחשק בבת איכרים אחת, אך האיכר לא הבין, שבת האיכרים
הייתה בעצם נסיכה..."
זה נראה לי התחלה טובה לסיפור שלי...