מביט אל האיש אשר יושב על הכביש, חושב ומשקיף על כבשה.
אין איתו מים, גם לא נעליים שיפרידו בינו לאדמה.
בידו יש חליל, אך לא מוציא צליל שמא יזיק לשתיקה.

מביט אל הילד שחוזר עם הדלי, מאחוריו הולך גדי בלי סיבה.
חיוך לפניו, על פרח שנהב שמצא מאחורי הבקתה.
אימו במרפסת, עובדת, מכבסת, מכינה לילדה ארוחה.

מביט אל הכלב שרץ ונובח, הוא מסתכל בשמחה לזריחה.
מסביבו יש כבשים, גם כמה ילדים וזקן עם מקל הליכה.
שיערו חום מבוץ וברגלו תקוע קוץ, אך נרגע הוא לליטוף של ילדה.

מסתכל על האיש שמביט דרך זכוכית, כלוא בחבית של פלדה.
הוא חוזר לו מחו"ל, הוא פרופסור דגול, נוסע על כביש הבקעה.
בזמן שמשקפיו מחשבים את מהירות המהלכים, עיניו מלאות בקנאה.