הכול התחיל מזה שישבתי בכיסא שהוא לא האהוב עלי באוטובוס.
יש לי את הכיסא שאני רגיל אליו. אחד לפני הסוף, אז יש הרבה
מקום לרגלים.
בכל מקום אחר אני פשוט מרגיש לא בבית. לשום דבר אין מקום,
ותמיד נדמה לך שהבחור מהכסא לפניך,
מראה סימני עצבנות מתקדמים עקב העובדה שרגליך פוגעות לעתים בגב
הכסא שלו.
ישבתי, והאזנתי למוזיקה לרוב הנאתי, ואז התיישבה לידי בחורה.
בחורה נאה לכל הדעות, חמודה למדי, ואפילו היה לה חיוך שליו.
מהרגע שהיא התיישבה לצדי, חשבתי איך לפתח איתה שיחה.
חשתי אי נוחות להתחיל ולדבר איתה. אני יושב ליד בחורה נאה,
ושאני כנראה די מוצא חן בעיניה, אבל עדיין חשתי באי נוחות.
העניין הוא שהפעם חשבתי עליה (לשם שינוי), ושאולי גם היא חושבת
בדיוק אותו דבר כמוני.
ואז נוצר מצב ממש מטופש. שני אנשים יושבים אחד לצד השני
באוטובוס, דחוק ברוסים ואנשים זקנים, שאם נבדוק ונסתכל סביב,
נגלה שכנראה לא נרצה לשבת ליד אף אדם אחר באוטובוס ב-25 דקות
הקרובות.
שני אנשים חשים באותה אי הנוחות, שנגרמה משום דבר הנראה לעין,
ומעבירים נסיעה די עצבנית. ואם להודות את האמת, אנחנו באוטובוס
של אגד. נתוני הפתיחה של הנוחות לא מזהירים.
אבל מצד שני, מי רוצה שיתחילו לדבר איתו באוטובוס?
בוא נצא מנקודת ההנחה, שהאדם הוא אדם שאתה מעוניין בשיחה איתו,
עלול להיווצר המצב שבו הוא יפסיק לעניין אותך אחרי משפט.
ואז אתה נמצא במצב הרבה פחות נעים. אתה יושב ליד אדם שידבר
איתך (במשך 25 דקות), על ההבדלים בין הניבים השונים של שפות
האלפים ב"שר הטבעות". שזה יוביל למצב שבו אתה תהנהן ללא הפסקה,
תריץ את הסרט האחרון שראית בראש, ותייחל לרגע בו הוא ירד בתחנה
הראשונה.
סוג של אי נוחות. לדעתי בכל אופן.
וזה עוד אחרי שלא החמרנו ואמרנו שאנחנו רצינו לדבר איתו.
מה אם לא?
אז גם אותו אדם יהיה מובך, כי הוא יבין שלא רוצים לדבר איתו
(ואף ינסה לבחון את זה במהלך השיחה), והאדם השני יושב ומקווה
שהפעם הסיבוב של האוטובוס יהיה קצר יותר.
כמובן שיש את התסריט שבו שני האנשים נהנים משיחה באוטובוס, אבל
הוא באמת לא סביר.
כי סביר לחשוב שאדם שמתחיל לדבר עם מישהו באוטובוס, הוא אדם
שרוצה להשמע, או שמרגיש שלא שומעים אותו מספיק. או בכלל,
במקרים מסויימים ועצובים.
כי אין לו עם מי לדבר, והוא חוזר לבית ריק אחרי יום עבודה,
יושב מול הטלוויזיה עם הטוסט שהכין, רואה כל מיני תכניות שאין
סיבה לבזבז עליהן זמן, מכוון שעון לשש, והולך לישון.
מי ירצה לדבר עם אדם כזה?
הבחורה ירדה בתחנה הראשונה. שמתי לב רק אחרי שירדתי. אי הנוחות
נשארה.